האם ניתן להפוך את חודש חשוון לתקופה המוקדשת לחשבון נפש לאומי?
הרביעי בנובמבר, תאריך רצח ראש הממשלה יצחק רבין, הינו מועד מכונן בחברה הישראלית. לעומתו, התאריך העברי, י"ב בחשוון, נשכח לעיתים. כך גם י"א בחשוון, הצמוד אליו, יום פטירת רחל אמנו. סמיכות התאריכים, וההקשר ביניהם, עשויים לזמן רצף מלכד של זיכרון ומשמעות בתרבות היהודית.
הנביא ירמיהו תיאר כיצד קול בכיה של רחל נשמע ממקום קבורתה שנים לאחר מותה: 'קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל־בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ' (ירמיהו ל"א, י"ד).
הבנים אותם מבכה רחל הם שיירות הגולים לבבל בעקבות חורבן ירושלים. רחל מבכה את גורל העם, שרצח גדליהו, היה הקש האחרון בהתפוררותו כגוף מאוחד וריבוני. תיאורו של הנביא ירמיהו מתחיל בבכי על הבנים כולם, ומסתיים בבן היחיד שאיננו, אולי גדליהו עצמו.
צילום: חיים צח, לע"מ
היום, 26 שנה לאחר רצח רבין, ניתן לראות את הפוטנציאל ההרסני שנטמן ביום בו נרצח מנהיג יהודי על רקע פוליטי. התפוררות החברה המאוחדת והריבונית בישראל היא נבואת זעם שאנו נאבקים בה יום-יום.
יפה יהיה אם נשכיל לאמץ את מרחב הזמן שבין סוף חודש תשרי (בו נרצח גדליה), י"א בחשוון ו-י"ב בחשוון כתקופה של התבוננות וחשבון נפש לגבי יחסה של החברה אל השלטון, ולגבי חוסננו כחברה הנושאת באחריות הריבונות.
הלוואי שתתקיים בנו המשך נבואתו של הנביא ירמיהו: 'כֹּה אָמַר יהוה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם־יהוה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ־תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם־יהוה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם'.