תוצאות חיפוש

לכל המקורות אבלות הגות, ספרות ושירה / אלהים ​ אהובה רון ​ אֱלֹהִים, חוּס עַל הָאִמָּהוֹת שֶׁאֵינָן מֵעַזוּת לִכְאֹב, לִבְכּוֹת, לִצְעֹק; תֵּן לַדְּמָמָה שֶׁלָּהֶן - קוֹל, קוֹל, וְלוֹ גַּם מִבִּפְנִים. תֵּן לָהֶן הַכֹּחַ לִכְאֹב וְלֹא לְהִשָּׁבֵר, לִבְכּוֹת וְלֹא לְהִתְמַרְמֵר. לְהַמְשִׁיךְ. תחומים נוספים

לכל המקורות פורים מקורות והגות/ מ. סגל קיצור מגילת אסתר 1970 ויהי בימי אחשורוש. הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש. שבע ועשרים ומאה מדינה. בימים ההם עשה המלך משתה לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן. בחצר גינת המלך. גם ושתי המלכה-עשתה משתה נשים. ביום השביעי, כטוב לב המלך ביין - אמר להביא את ושתי המלכה בכתר מלכות. להראות את יופיה. והמלכה ושתי מאנה לבוא. והמלך קצף מאוד, ויאמר לחכמים: מה לעשות במלכה ושתי? ויאמרו לפני המלך: אם לא תבוא לפני המלך אחשורוש, ייתן מלכותה לרעותה הטובה ממנה. והמלך עשה כדברם. ​ איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי. והוא היה אומן את אסתר בת דודו. כי אין לה אב ואם. והנערה יפת תואר וטובת מראה, וכמות אביה ואמה לקח אותה מרדכי לו לבת. והיא נושאת חן בעיני כל רואיה. ואסתר נלקחה אל בית מלך אחשורוש. והמלך אוהב את אסתר, ושם כתר מלכות בראשה. והמליך אותה תחת ושתי. והמלך עשה משתה גדול, את משתה אסתר. ​ בימים ההם קפצו שני שומרי הסף, ובקשו לשלוח יד במלך אחשורוש. והדבר נודע למרדכי, והוא הגיד לאסתר המלכה, ואסתר אמרה למלך. ושניהם נתלו על עץ. והדבר נכתב בספר לפני המלך. אחר הדברים האלה, גידל המלך אחשורוש את המן. וכל עובדי המלך כורעים ומתחוים להמן, ומרדכי לא יכרע ברך ולא ישתחוה. והמן ראה כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו, ונמלא המן חמה. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ​ והמן ביקש להשמיד את כל היהודים. והמן אמר למלך אחשורוש, והמלך שלח ספרים אל כל המדינות - להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. מנער ועד זקן. ביום אחד. והמלך והמן ישבו לשתות ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. ומרכי קרע את בגדיו ולבש שק ויצא בתוך העיר. וזעק זעקה גדולה ומרה. ובא עד לפני שער המלך. ושרות אסתר באו והגידו לה. והמלכה התחלחלה מאוד, ושלחה בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר את שקו מעליו, ולא קיבל. ומרדכי הגיד לה את אשר קרה. וציוה עליה לבוא אל המלך ולהתחנן לו לבקש מלפניו על עמה. ​ ותאמר אסתר: כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך ולא ייקרא - אחת דתו להמית. לבד מאשר יושיט המלך את שרביט הזהב - וחיה. ואני לא נקראתי לבוא אל המלך. לך כנוס את כל היהודים בשושן וצומו עליי. ואל תאכלו ואל תשתו שלושה ימים, לילה ויום, גם אני ושרותיי אעשה כן, ובכן אבוא אל המלך, וכאשר אבדתי אבדתי. ויהי ביום השלישי לבשה אסתר מלכות. ועמדה בחצר בית המלך, והמלך יושב על כיסא מלכותו נוכח פתח הבית. ויהי בראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר - נשאה חן בעיניו, והמלך הושיט לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו. ואסתר קרבה ונגעה בראש השרביט. ויאמר המלך: מה לך, אסתר המלכה, ומה בקשתך? עד חצי המלכות – ויינתן לך. ​ ותאמר אסתר: אם על המלך טוב, יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו. ויאמר המלך: מהרו את המן, לעשות את דבר אסתר. והמלך והמן באו אל המשתה אשר עשתה אסתר. ויאמר המלך לאסתר במשתה היין: מה בקשתך? עד חצי המלכות - ותעשה. ואסתר ענתה ותאמר: בקשתי, אם חן בעיני המלך ואם על המלך טוב לעשות את בקשתי- יבוא המלך והמן אל המשתה, אשר אעשה להם מחר. והמן היה ביום ההוא שמח וטוב לב. וכראות המן את מרדכי בשער המלך, ולא קם וזע ממנו - ונמלא המן על מרדכי חמה. והמן התאפק ובא אל ביתו, ושלח והביא את אוהביו ואת אישתו, והמן סיפר את כל אשר גידלו המלך. ויאמר המן: אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה, כי אם אותי. וגם למחר אני קרוא לה עם המלך. וכל זה איננו שווה לי, בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך. ותאמר לו אישתו וכל אוהביו: יעשו עץ גבוה, ובבוקר תאמר למלך, ויתלו את מרדכי עליו, ובוא עם המלך שמח. ​ בלילה ההוא נדדה שנת המלך, והוא אמר להביא את ספר הזיכרונות. והם היו נקראים לפני המלך. ונמצא כתוב אשר הגיד על שני שומרי הסף, אשר בקשו לשלוח יד במלך אחשורוש. ויאמר המלך: מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה? ויאמרו נערי המלך: לא נעשה עמו דבר. ויאמר המלך: מי בחצר? והמן בא אל חצר בית המלך, לאמור לתלות את מרדכי על העץ. אשר הכין לו. ויאמרו נערי המלך אליו: הנה המן עומד בחצר. ויאמר המלך: יבוא. והמן בא, ויאמר אל המלך: מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו? ויאמר המן בלבו: למי יחפוץ המלך לעשות יותר יקר מבני? ויאמר המן אל המלך: איש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשרה לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך. וילבישו האיש אשר המלך חפץ ביקרו, וירכיב אותו על הסוס ברחוב העיר ויקראו לפניו: ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. ויאמר המלך להמן: מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דיברת, ועשה כן למרדכי היהודי, והמן לקח את הלבוש ואת הסוס, והלביש את מרדכי והרכיב אותו ברחוב העיר וקרא לפניו: ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. ומרדכי שב אל שער המלך, והמן נדחף אל ביתו, אבל וחפוי ראש. והמן סיפר לאישתו וכל אוהביו את אשר קרה. ​ עודם מדברים עמו, ורצי המלך הגיעו להביא את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר, והמלך והמן באו לשתות עם אסתר המלכה. ויאמר לאסתר גם ביום השני, במשתה המן: מה שאלתך, אסתר המלכה ותינתן לך, ומה בקשתך, עד חצי המלכות ותעשה. ואסתר המלכה ענתה ואמרה: אם מצאתי חן בעיניך, המלך, ואם על המלך טוב, תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי, כי נמכרנו אני ועמי – להשמיד, להרוג ולאבד. ​ ויאמר אחשורוש לאסתר המלכה: מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן? ותאמר אסתר: המן הרע הזה. והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. ויאמר אחד מהשרים לפני המלך: גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי – עומד בבית המן. ויאמר המלך: תלוהו עליו. ואת המן תלו על העץ אשר הכין למרדכי. והעיר שושן צהלה ושמחה. ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. ולימים האלה קראו פורים, והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור. משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה. ועיר ועיר. וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים. עוד לחג >

יום העצמאות מערכי שיעור ופעילויות המערכים החדשים שלנו עליה וקליטה - הסיפור של כולנו שיעור לכיתות א-ב במשך כאלפיים שנות גלות יהודים בכל העולם המשיכו להתגעגע לארץ ישראל ולהתפלל "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". לא בכדי, בעם היהודי ההגירה למדינת ישראל נקראת "עלייה", ובכך היא מסומנת כתנועת שיבה חיובית הנבדלת מכל מעבר מדיני אחר. ומה איתנו? מהיכן הגיעו ועלו בני המשפחה שלנו לארץ? נשאל מה תפקידנו כחברה קולטת עלייה? ואיך כל זה קשור למגילת העצמאות? סיפורן המרתק של אסירות ציון, אידה נודל וחרות טקלה שיעור לכיתות ג-ד נלמד על סיפורן המרתק של שתי אסירות ציון אמיצות ומופלאות, אשר בזכותן זכו יהודים רבים לעלות לישראל: חרות טקלה ואידה נודל. דרך סיפורן האישי, נחשף לסיפורם של עולים רבים, בעיקר מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה. נשאל מה הכוח של עם ומה הכוח שלנו כיחידות ויחידים להוביל לשינויים גדולים? ואיך כל זה קשור למגילת העצמאות? הנשים שחתמו על מגילת העצמאות – גולדה מאיר ורחל כהן-כגן מספרות את הסיפור של כולנו שיעור לכיתות ה-ו נלמד על פועלן של רחל כהן-כגן וגולדה מאיר, בשדה החברתי והציבורי, ובפרט למען קידומן של זכויות נשים. נשאל כיצד צריך להתבטא "שוויון זכויות חברתי" בין נשים לגברים, בנות ובנים? ונכיר ארגוני נשים ויוזמות מקומיות ששמו לעצמם כמטרה לקדם שוויון מגדרי. חירות, צדק ושלום – שיח זהות יהודי-ישראלי שיעור לכיתות ז-ט מה הייחוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? מה תפקידם של עקרונות "החירות, הצדק והשלום" ממגילת העצמאות בהגדרת הזהות שלנו? במה אנו גאים במדינה שלנו? נביט על סמל המגן-דוד כסמל שמחבר ומפגיש בין ערכים ותפיסות עולם בחברה הישראלית. ביחד השלם גדול מסך חלקיו. חזונם של נביאי ישראל ואנחנו – בין חלום למציאות? שיעור לכיתות י-יב נתחקה אחר החזון הערכי לאורו הוקמה מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית; נבחן מה תפקידנו בעיצוב החזון העתידי של המדינה, תוך הסתכלות רחבה על "חזונם של נביאי ישראל" כפי שהובנו והתפרשו אצל כותבות וכותבים שונים מאז ועד היום. מערכים נוספים מסביב למדורה על אחריות הצעירים בעיצוב המדינה - שיעור לגילאי תיכון חידון לחג לפי אותיות א-ב עוד לחג >

'מה נשתנה?' היא שאלה המאפיינת תרבות החותרת לשינוי מתמיד, לשיפור ולהערכה עצמית המביטה פנימה ומחפשת מה נשתנה. הראשונים שהכניסו את השאלה 'מה נשתנה' אל ארון הספרים היהודי היו חכמי המשנה, שניחנו בכישרון פדגוגי פורץ דרך. כך מוצגת תורת החינוך של חכמי המשנה על רגל אחת: מָזְגוּ לוֹ כּוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו. וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? ... (משנה פסחים ו') קריאה מדוקדקת במקור הארצישראלי העתיק מגלה את החידוש. רגע לפני ה'מגיד', שהוא לב התוכן הרעיוני והערכי שהאב מוסר לבנו בפסח, ניתנת הנחיה לעצור ולתת לבן (ולבת) להעלות שאלה. לפתוח עיניים ולגלות סקרנות. לתת מקום לעולם של הילד/ה. ורק אם הבן (והבת) לא מצליח לשאול, המשנה מציעה סיוע לאב הנבוך, ארבע קושיות שיעזרו לפתוח את מפגש המסירה המקודש. ניתן להעריך שרוב ילדי/ות התקופה הפליגו בסקרנותם וכלל לא היה צורך להיעזר בארבעת הקושיות המשמימות. בשנות הגולה הארוכות נשכח הרעיון ואבד הניצוץ החינוכי. דורות של ילדים/ות דקלמו בעל פה את הקושיות ללא סקרנות וללא שאיפה לגילוי. ההגדה ירדה מגדולתה והפכה מטקס חתרני לשינוי למפעל של שימור. עד שקמו ראשוני החלוצים/ות, ולקחו על עצמם גם את משימת התחייה התרבותית. החל בראשית שנות ה-20 החלו הקיבוצים להחזיר עטרה ליושנה, לחדש את רוחה של ההגדה. להשיבה אל הארץ בה נוצרה לראשונה, מתוך מחויבות למורשת הדורות ולאתגרי ההווה והעתיד. לאחר הטבח בקיבוץ בארי, חשוב לחזור אל נוסח ההגדה שיצרו לעצמם חברי וחברות הקיבוץ לכבוד הפסח הראשון בנקודת הקבע אליה עלו ב-1951. הם הסירו את אבק הדורות מה'מה נשתנה' והפכו אותו מדקלום חולמני לטקסט החולם את השינוי שבחרו להקדיש לו את חייהם. כחלוצים/ות, מתיישבים/ות בגבולה של המדינה. הקריאה מתוך פרספקטיבת ההווה מצמררת: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבליל פסח העבר עמדנו מול אויב רב-אונים, שחדר לארצנו ושאף להשמידנו, והוצאנוהו ביד חזקה וזרוע נטויה." הבנת התפקיד ההתיישבותי ברורה וחדה, להשאיר את האויב מעבר לשער. קיבוץ כגבול חי המאפשר את עצמאות ישראל. "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבו אנו שמחים באביב, בחירות-העמל וחברת-האדם בקיבוץ העברי, - ועוד טרם הקיץ הקץ על שעבוד העמל ודיכוי האדם וניצול הילד, וגוי אל גוי עוד ישא חרב, וגאולת האדם במלכות העבודה והשוויון בארצנו ובמלוא תבל, טרם נשלמה?" חברי וחברות בארי שמחו במה שהשיגו, אך לא ישקטו עד שיהיו לחלוצי העם כולו. מורי דרך. זה השינוי שחל בהם, וזה מה ששאפו שישתנה בעקבותיהם. העוז לחלום על שינוי, על צדק ועל שוויון הוא חלק מחגיגת החירות של בארי. תיקון ההגדה הוא סמל לתיקון שלם של עם ששקע בגלות. זוהי פסגה של יצירת תרבות יהודית חילונית, החיונית למפעל הציוני. לאחר טבח השבת השחורה הצורך בבנייה מחדש מורגש. בידינו המשאבים החומריים והרוחניים. הנדע שוב לשנות את המציאות?

אחד המרכיבים הרעיוניים של חג פורים, גם בסיפור וגם במנהגי הקרנבל, הוא "ונהפוך הוא". הסדר החברתי מתערער: חזקים הופכים לחלשים, חלשים הופכים לחזקים, אנשים משנים מעמד וזהויות, המציאות מתגלה שונה מכפי שחשבנו שהיא. אירועי שמחת תורה עשו לנו מין "ונהפוך הוא". אלפי מחבלי ארגון החמאס, שרבים המעיטו בכוחו ובכוונותיו, פרצו לישראל במטרה להשמיד, להרוג ולאבד. מכשול הגבול וכוחות צה"ל, שבטחנו בכוחם להגן על אזרחי המדינה, נחשפו באותו הבוקר בחולשתם. אותם ימים עוררו את השאלות: האם אנחנו חזקים כמו שרצינו להאמין, והאם אויבינו חלשים כמו שרצינו להאמין? לאורך הדורות, קהילות יהודיות בגולה חגגו חגי פורים מקומיים לזכר מקרי הצלה מפני ניסיונות פגיעה בהן. והנה, בניגוד לכל מה שהתרגלנו לחשוב, בשמחת תורה יישובים יהודים הותקפו ולא היה להם נס פורים. בחודשים שעברו מאז, עם ישראל התגייס לעשות "ונהפוך הוא" מחדש, למצוא את הכוחות שלנו ולהשיב את הביטחון לאזרחים: גם את הביטחון מפני אויבינו וגם את הביטחון העצמי בכוחנו וביכולותנו. אפשר להציע עוד שתי תובנות ברוח סיפור פורים: האחת היא שעלילת המגילה מתמקדת בשתי יממות דרמטיות, אבל בין ביטול החלטת המן לבין המלחמה בה ניצחו היהודים את אויביהם, חלפה כמעט שנה. אנחנו רגילים לפתרונות דרמטיים ומהירים, אבל לא תמיד הדבר אפשרי. כולנו מקווים שנצליח להשלים בהקדם האפשרי את המשימה להשיב את החטופים למשפחותיהם ואת הביטחון לאזרחי ישראל. השניה היא שמגילת אסתר מספרת לנו שכאשר הצליחו היהודים לעשות את המהפך ונלחמו במי שביקשו להשמידם, הם עדיין הקפידו על לחימה מוסרית "ובביזה לא שלחו את ידם". המלחמה היא אתגר מוסרי, והניצחון של היהודים על המבקשים להשמידם לא היה רק בהריגתם, אלא בהצלחה לשמור גם על דמותנו המוסרית ולא לעשות "ונהפוך הוא" ו"להתחפש" לאויבינו.

ט"ו בשבט נבנה בציונות כחג הקשר עם הארץ. השנה האחרונה, ובמיוחד החודשים האחרונים, מזכירים לנו שהקשר אינו פשוט, והארץ אינה פשוטה. בשנת 1894 כתב הד"ר הלל יפה במכתב: "היש בלבך לבוא גם אתה בזמן מן הזמנים אל הארץ הזאת - ארץ סתומות וסתירות, רגשות מתנגחים, שאתה מפקפק בין הערצה אליה ובין בוז מעורב בשנאה, בין תקוות נעלות ובין ייאוש, בין רצון להנתק ממנה ובין כוח מסתורי הקושר את ליבך אליה. ארץ מדכאה ומשפילה. ארץ הממלאת את ליבך גאון והעושה אותך לבן-חורין. יש שאתה חושב כי אין אתה יכול לחיות בה. ויש שאתה רואה כי אין אתה יכול לחיות במקום אחר, מחוץ לארץ העלובה הזאת. מגוחך הדבר, אבל כך היא האמת." ארץ ישראל, עד כה, אינה ארץ של מנוחה ונחלה, אלא של התמודדות. היא לא נותנת שלווה וביטחון, אלא את החירות לפעול ולעשות. האתגר ליצור, לבנות ולטעת אל מול ועל אף האיומים מלווה את הציונות לאורך דרכה. בשנות השלושים כתב המשורר דוד שמעוני את השיר "מילא": מֵילָא! אִם מִפְגָּע הָיִינוּ לְכָל אַבְנֵי קֶלַע אִם חֶשְׁכַת כָּל שְׁאוֹל עַלֵינוּ הִתְגּוֹלֵלָה מֵילָא! הֵן לֹא עוֹלָמִים נֵבְךְּ וְנִתְאַבֵּלָה. מֵילָא! אֵי פָּטִישׁ, אֵי בַּרְזֶל לֹא הִכָּה עַל הַסֶּלַע? יְפוֹצֵץ הַבַּרְזֶל, אַךְ יְחִי צוּר הַפֶּלֶא מֵילָא! כֹּחֵנוּ - צִדְקֵנוּ וּבוֹ נִגָּאֵלָה. מֵילָא וְאִם כָּל הָעוֹלָם פָּנָיו הַלַּיְלָה [!] אֲנַחְנוּ לַבֹּקֶר... מֵילָא! וּמֵילָא! וְעוֹד פַּעַם מֵילָא! יוֹם יוֹם אִם יָדַעְנוּ עֲבֹד לֹא חֲדֵלָה. נִשְׂמַח בְּחַגֵּנוּ, נָשִׁיר וּנְחוֹלֵלָה מֵילָא! וּמֵילָא! וְעוֹד פַּעַם מֵילָא! כֹּחֵנוּ - בִּטְחוֹנֵנוּ וּבוֹ נִגָּאֵלָה. נטיעת העץ, שגידולו ממושך, מבטאת אמונה בעתיד. גם השנה נמשיך לטעת. צילום: אבשלום