השקת התערוכה הניידת החדשה של מכון שיטים: 'ירושלים – חיבורים סביב לה', במסגרת כנס מקו"ם - מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בגבעת התחמושת.

התערוכה מזמינה מבט רחב ורב־קולי על ירושלים בתרבות ובמורשת הקיבוצית. דרך קטעי ארכיון וממצאים חזותיים היא עוסקת ביחס הסמלי לירושלים וליום ירושלים, ברגעי זיכרון וקטעי עלייה אליה, וגם בשאלות שהתעוררו סביבה לאורך השנים – ירושלים של קודש ושל יומיום, של מרכז ושל שוליים, של עבר, הווה וחזון.

ירושלים תמיד היתה סמל מורכב שמתחים הם חלק ממהותו. בין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה, בין מגוון הציבורים שחיים בה, ובין אוהביה. דווקא בשנים שעברו לאחר איחודה במלחמת ששת הימים – המתחים שמרכיבים אותה, הפכו לגורם מרחיק ואף מנתק עבור חלקים שונים באוכלוסיה. כתוצאה מכך, גם היחס ליום ירושלים בציבור הרחב הלך והצטמצם עד שהפך ליום מזוהה מגזרית וזר לאחרים.

השאלה כיצד יש לחגוג את יום ירושלים' ירדה עם השנים מעל סדר היום, וחלקים גדולים בחברה הפסיקו לציינו. אל מול 'ריקוד הדגלים' בעיר העתיקה הכולל גילויי גזענות ואלימות כלפי פלסטינים תושבי העיר, רבים בציבור הישראלי מתקשים לציין יום זה כיום חג. בקבלת שבת שנערכה בקיבוץ כפר עזה בראשית יוני 1972, במלאת 5 שנים למלחמת ששת הימים, מופיעה הצעה מעניינת לציון החג באופן שאינו ממעיט מן הגאווה הלאומית וההישג הצבאי אך גם מבטא כמיהה לשלום, הכרה בחשיבות ההיבטים של מוסר ורוח ומודעות לגבולות הכוח. קבלת השבת משלבת את...

עמוד השער של עלון כפר רופין מחודש מאי 1974 מזמין אותנו לפתור חידה. במבט ראשון זו יצירה מאוירת אחת, אבל ככל שמעמיקים, נחשפים רבדים נוספים.

במבט ראשון מזוהה הדמות שבמרכז כהרצל, אך הסגנון, שמהדהד את עבודותיו של אפרים משה ליליין, מעורר מחשבות על דמויות מקראיות ובמיוחד האופן שבו חיבר האומן בין דמותו של הרצל לדמותו של משה. קו האופק ברקע יכול להיות מדבר סיני אך עשוי לרמוז לרכס הרי הגלעד הנשקף מכפר רופין. הדמות אוחזת בחרב ובשיבולי חיטה, ובכך מצביעה על השילוב החלוצי בין הגנה לעבודה חקלאית, ומזכיר גם את