נשים כמו מרים וכמו אסתר קיימות גם היום. ניצוץ מיכולותיהן קיים בכל אחת ואחד מאיתנו. ראוי שבימי מלחמה, כמו בימי שלום, נשים תבאנה את תבונתן, ניסיונן, ויכולותיהן אל תוך מעגל ההשפעה הציבורי.

השאלה ששואל אלוהים המקראי את אדם הראשון בגן העדן: "אַיֶּכָּה" – מהדהדת תמיד בחלל העולם, ובזמנים כאלה אולי נשמעת אישית יותר לכל אישה בתוכנו, בכל גיל. כולנו יכולות לענות "הִנֵּנִי" ולמצוא את העשייה המיטיבה שלנו, המעצימה והמחזקת את ילדינו, את סביבתנו, את שכנינו.

יהודה (ויקסי) רביב ז"ל, היה פעיל תרבות ורכז התרבות של קיבוצו רביבים במשך שנים רבות. לאורך שנים אלה ניהל התכתבות עם אריה בן גוריון ז"ל, איש ועדת החגים הבין קיבוצית ומייסד מכון שיטים, שבה שיתף אותו מניסיונו ופעולתו בקיבוץ והתייעץ איתו. בשנת 1966 שלח ויקסי לאריה את 'מגילת יום העצמאות' החדשה שהוכנה בקיבוץ, כמסכת לחגיגת ערב יום העצמאות. במכתב נלווה כתב ויקסי

במכון שיטים נשמרת מגילת אסתר יוצאת דופן: מגילה מסורתית מלאה שנכתבה בידי סופר סת״ם, בה שזורים איורים צבעוניים שציירו ילדי וילדות בית השיטה בשנות ה־80. חלק מאותם ילדים כבר הורים בעצמם, ועדיין שומרים עותק בבית. שני עותקים שמורים גם באוסף הספרייה הלאומית.

נקודת המפנה במגילה מתרחשת כשמרדכי נמצא בשער, ברחוב, ואסתר מנותקת לחלוטין מן המתרחש, ספונה בחצר המלך. מרדכי לעומתה, פועל בגלוי ובאופן מתריס: הוא אינו משתחווה, מסכל התנקשות במלך, ולבסוף אף נישא על סוס ברחובה של עיר. הוא מנהל מאבק כוחות פוליטי-אישי.