קבלות השבת של נחל עוז המצויות בארכיון החגים, ממחישות את החיבור שהתבצע מידי שבוע, בין הזמן והמקום, בין הקבוע והמשתנה, בין המסורת לחידוש. כך למשל, בקבלת השבת מחורף 1974, משובצת לצד הטקס הקבוע של הדלקת נרות השבת ושירת "הללויה", פינה המתייחסת ללוח השנה לטבע ולמקום: 'פרח החודש' – הכלנית הפורחת בתקופה זו באדום בוהק בסביבות הקיבוץ

אם מנוחת השבת נשארת בגבולות ה"טיפול העצמי" (Self-care), היא הופכת לעוד מוצר צריכה במנועי המערכת הכלכלית המשומנת. כדי שהשבת תהיה מעשה של מרד בשגרת החול, עלינו להופכה למחויבות קולקטיבית לעצירה. השבת מתחילה ברגע שבו אנו מסרבים ומסרבות להשתתף במרוץ

בחג החנוכה נהוג בקיבוצים לקיים הדלקת נרות בציבור, ולהקדיש כל אחד מהנרות לנושא, לסמל או לערך אחר. באוסף הארכיון שלנו שמורים טקסי הדלקת נרות מקיבוצים שונים.

בקריאה אקטואלית ורלוונטית, נמצא שהדלקת החנוכיה מזכירה לנו את יכולתם של האחים לבית חשמונאי לפעול ביחד, מתוך הנהגה משותפת, ולרתום אליהם חלקים נרחבים בעם לטובת מאבק משותף. לכן חנוכייה נחשבת "כשרה" רק אם כל שמונת הקנים שלה שווים בגבהם.

במסגרת פרויקט 'צומחת שוב' של המנהלת ליהדות ישראלית בשיתוף מכון שיטים, מלווה אלעד מאור את קיבוץ אור הנר זו השנה השנייה. במסגרת ליווי זה, הקהילה בחרה להקים השנה קבוצה תהליכית, המעמיקה ומעצבת את שנת המצוות, בשיתוף רכזת הקהילה, צוות החינוך והורי השכבה.

"הלילה הזה, כ"ד בתשרי תשל"ח, אנו, חברת 'שקד', מקבלים עלינו משימות של מצוות. אנו עוברים השנה מגיל הילדות לגיל הנעורים ומתחילים להכין עצמנו לתקופה אשר בה נהיה שותפים לבוגרים."   במילים אלו על קלף מצהיב, באותיות דפוס מקושטות, בחרו בני ובנות קבוצת 'שקד' מקיבוץ בית השיטה,  לציין את כניסתם/ן אל חברת הבוגרים ואל חטיבת בני הקיבוץ המאוחד כבני ובנות מצווה. הצהרתם שיקפה שני רעיונות מרכזיים שעיצבו את תפיסת שנת המצוות הקיבוצית: " מעבר מילדות לנערות ובגרות " והתאמה של המושג " עול מצוות " ל

באופן מסורתי מקובל שחלק מטקס בר המצווה הוא ברכת האב לבן – "ברוך… שפטרני מעונשו של זה". ברכה זו נועדה להדגיש את מעמד בר המצווה כתהליך של פרידה ויציאה לעצמאות; הבן נדרש להיפרד כדי להפוך לחבר קהילה ושווה בין שווים למניין. בהתייחסות לשנת המצוות בקיבוץ בית השיטה, אמר אריה בן-גוריון, מייסד מכון שיטים: "אנחנו הבנו את האמרה הזאת אחרת ואמרנו – כן, ברוך, אבל ברוך שקשרנו. חשבנו, שחינוך להמשכיות צריך לתת ביטוי לקשר הזה [לקהילה]. הטקס הראשון שנוצר בבית השיטה הביא את הילדים בחולצות כחולות