אודות אריה בן גוריון
אריה בן-גוריון, מייסד מכון שיטים - ארכיון החגים הקיבוצי, איש חינוך ותרבות, חבר קיבוץ בית השיטה
בעבודת החינוך החשיב בן-גוריון את חלקה של המסורת התרבותית, הלאומית והחברתית, ועסק ביצירת מסגרות חדשות לתכנים עתיקים. הוא התמיד בשיטתו ללמד את ההיסטוריה של עם ישראל בלב נופי הארץ שבהם התרחשה, במיוחד בעמק יזרעאל, בו חי ובו ראה את התגשמות הציונות החלוצית.
בעבודתו התרבותית בן-גוריון חתר לחידוש מסורות היהדות במסגרת החיים החילוניים, וקרא להעמקת הידע והשורשיות של הציבור החילוני בתחומי היהדות לצד בניית מסורות תרבותיות חדשות, שיהלמו את חיי הקיבוץ בפרט ואת החברה החילונית בכלל.
ההכשרה בנען, 1935-6
עצרת הקיבוץ המאוחד, גבעת ברנר, 1947
מלמד עברית בקנדה
סיפור חייו
אריה בן-גוריון נולד בשנת 1916 בעיר יליזבטגרד שבאוקראינה בנם הבכור של ד"ר משה קוריטני, רופא ממשלתי ומנתח, וציפורה לבית גרין, גננת בהכשרתה ואחות בעיסוקה. בשנת 1920 נרצח אביו בקליניקה שבבית המשפחה, בידי רופא-עמית רוסי במהלך משחק שחמט בין חברים. האם ציפורה ברחה מרוסיה עם שני ילדיה, אריה ועמנואל, בחזרה לבית אביה בפלונסק. בשנת 1923 עלתה ציפורה עם אריה לארץ ישראל, בעזרת סרטיפיקט על שם דוד בן-גוריון.
כשנה מאוחר יותר הגיע עמנואל עם סבו אביגדור גרין באוניה לנמל חיפה. לאחר נתק של שנתיים המשפחה התאחדה שנית. כל בני המשפחה החליפו את שם המשפחה לבן-גוריון, שם שמקורו ביוסף בן-גוריון, ממנהיגי המרד הגדול. אריה, רות ועמנואל למדו בבית הספר הריאלי, אריה הצטרף לתנועת 'המחנות העולים' כחניך ובהמשך כמדריך.
בשנת 1935 סיים אריה את לימודיו, ובעידוד אמו יצא למסע שורשים בפולין, ביקר בפלונסק ובוורשה ונפגש עם יאנוש קורצ'אק בבית היתומים שבהנהלתו. עם חזרתו לארץ הצטרף להכשרה בנען ועסק בהדרכת נוער בתנועת 'המחנות העולים' ברחובות ובכפר ביל"ו. ב-1937 הצטרף לחבריו ב'קבוצת החוגים' במעיין חרוד ועלה איתם להתיישבות באדמות שאטה, שם הקימו את קיבוץ בית השיטה. בקיבוץ החל אריה לעסוק בחינוך בני נוער.
בשנת 1940 התחתן עם ברוריה לבית שיף, וכעבור שנה נולד בכורם חגי.
לבקשת הנרייטה סאלד עבר אריה עם משפחתו לקיבוץ יגור, ושימש שם, במשך שנתיים, כמורה ב'בית הספר המקצועי על שם לודביג טיץ'. בשנת 1943 גויס להדרכת קבוצה של 'ילדי טהראן' בעתלית ובהמשך במגדיאל. לאחר מכן חזר לעבודה חינוכית בבית השיטה. בשנת 1953 יצא לשנתיים לטורונטו שבקנדה למשימה של הקמת תנועת הנוער של 'דרור-החלוץ הצעיר'.
בראשית שנות ה-60 התחיל את פעילותו במדור החגים הבין-קיבוצי ובמחלקת התרבות של הקיבוץ המאוחד, ובהמשך ייסד את ארכיון החגים הבין-קיבוצי. בשנת 1971 יצא לשליחות בלוס אנג'לס, כאחראי על החינוך היהודי בחוף המערבי של ארצות הברית מטעם מחלקת החינוך של הסוכנות. בשנת 1973 ביקר ביפן ויצר קשר עם קהילת "בית שלום" ועם מייסדה האב אוצוקי, קשר שנמשך עד מותו של אריה. בשנת 1991 אירגן שליחות למוסקבה, לעריכת ליל-הסדר ליהודי העיר.
בשנת 1995 עבר ארכיון החגים מהצריף שליד ביתו לבניין-קבע בבית השיטה. שנה אחר כך נחנך הארכיון המחודש ובו מאות תיקיו וספריו, עליהם שקד למעלה משלושים שנה. שמו של הארכיון הוסב ל'מכון שיטים', העוסק כיום גם בפעילות חברתית-תרבותית כללית, ומהווה מרכז חינוכי לתנועת 'המחנות העולים'. אריה בן-גוריון פרש מניהול המכון, ובשנותיו המאוחרות היה יועץ לרבים – רכזי תרבות, מורים, מדריכים, וקציני חינוך ותרבות בצה"ל.
אריה נפטר בי"ב בסיון התשנ"ח, 6.6.1998.
בשנת 2010 יצא לאור הספר 'בגוף ראשון רבים' מאת עמירה הגני על חייו ופועלו של אריה בן-גוריון.
שולחן עבודתו של אריה בן גוריון ביום האחרון, 18.4.1998
פרסים
עבודתו של אריה בן גוריון זכתה להכרה מגופים ממלכתיים:
תשמ"ב- פרס האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך והתרבות ע"ש יעקב אגרסט, על מפעל-חיים חלוצי-יהודי המוקדש לטיפוח חגי ישראל, ידיעתם והשרשתם בהוויה של ההתיישבות העובדת, כולל ייסוד ארכיון החגים הבין-קיבוצי.
תשמ"ח - פרס השר לענייני דתות על פעילות מצוינת בתחום הנחלת מורשת ישראל – המכון הבין-קיבוצי לחג ומועד – מפעל-חיים של אריה בן-גוריון.
תשנ"ד - פרס אבי חי, כ"מייסד ארכיון החגים הבין-קיבוצי, מחנך ומלמד שהצליח ליצור תשתית תרבותית-יהודית מתחדשת בקהילה הקיבוצית ובארץ כולה".