ט' באב
> רקע
ראשיתו של תשעה באב ביום אבל על חורבן בית המקדש הראשון. לפי ספר מלכים ב' חורבן הבית הראשון אירע בשביעי לחודש החמישי, ולפי הנביא ירמיהו שחי ופעל בירושלים ובבית המקדש, החורבן אירע בעשירי לחודש זה. הנביא זכריה, אשר פעל בימי שיבת ציון, ניבא שצום זה, כמו שאר הצומות שציינו את תהליך החורבן, יהפוך ליום טוב ויום שמחה.
התאריך תשעה באב מוזכר לראשונה רק במשנה, במסכת תענית, ומשויכים אליו חמישה אירועים רעים שקרו בהיסטוריה של האומה:
'נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ': גזרה על נדודי בני ישראל במדבר בעקבות חטא המרגלים לאחר יציאת מצרים.
'וחרב הבית בראשונה': חורבן בית המקדש הראשון.
'ובשניה': חורבן בית המקדש השני.
'ונלכדה ביתר': כיבוש העיר ביתר, מעוז המורדים במרד בר-כוכבא.
'ונחרשה העיר': חרישת אזור חורבות בית המקדש והעיר ירושלים בעקבות מרד בר-כוכבא.
עם הדורות, הוסיפה המסורת היהודית לזכרון היום שורה ארוכה של אסונות שהתרחשו בסמוך לתשעה באב.
תשעה באב הוא יום שיא לימי האבלות אשר מתחילים בי"ז בתמוז, והחמור מבין ארבעת ימי התענית שנקבעו כזכר לחורבן בית המקדש. בשונה מימי התענית האחרים, הקצרים יותר, התענית בתשעה באב נמשכת במשך היום כולו, מערב עד ערב, ובמהלכה המסורת אוסרת על אכילה ושתיה, סיכת הגוף בשמן, רחצה, נעילת נעלי עור וקיום יחסי מין. לאיסורים אלו נוספים מנהגים מיוחדים כמו ישיבה על הרצפה ואיסור על לימוד תורה. נהוג לפתוח את התענית בקריאת מגילת איכה, ולומר קינות על האסונות אותם מזכירים לאורך היום.
> סיפור החג
עם מהלכי בניית היישוב בארץ בתקופת הציונות, איבד המועד ממעמדו בציבור הלא-דתי, ונוצר סימן שאלה בנוגע למעמדו. ידועה ביקורתו החריפה של ברל כצנלסון על מדריכי תנועת המחנות העולים, שקבעו את היציאה למחנה קיץ ביום תשעה באב. ברל התלונן כנגד התלישות של מדריכי הנוער ממורשת ההיסטוריה היהודית, וקבע שכל עוד לא תמה הגלות וחלקים מעם ישראל נתונים במצוקה, לא יישכח את תשעה באב. למרות ביקורת זו, ובין השאר מכיוון שהמועד מצוין במהלך חופשת הקיץ של מערכת החינוך הממלכתית, לא קיבל תשעה באב ביטוי חילוני בחברה הישראלית והוא נותר מועד המצוין בעיקר על ידי הציבור הדתי. עם התבססותה של מדינת ישראל, ייתכן שיש מקום לשאול בנוגע לחשיבותו ולאופי הרצוי של מועד זה, בין יום אבל על החורבן ליום שמחה על בניין המדינה.
