יצחק רבין (1 במרץ 1922 – 4 בנובמבר 1995) היה ראש ממשלת ישראל הראשון שנולד בארץ. כחלק מדור "הצבר", למד בבית הספר החקלאי כדורי, והתנדב לפלמ"ח. במלחמת העצמאות פיקד על גזרת ירושלים והוביל את פריצת הדרך לעיר הנצורה. במלחמת ששת הימים (1967) שימש כרמטכ"ל ואדריכל הניצחון במלחמה. בין השנים 1974 ל-1977 נבחר בפעם הראשונה לתפקיד ראש ממשלת ישראל. בשנת 1992 נבחר בפעם השניה לתפקיד זה.

ממשלתו של רבין החלה להוביל, מייד עם הקמתה, שיחות שלום עם הפלסטינים, ירדן וסוריה. בשנת 1994 נחתם הסכם השלום עם ירדן. במקביל נוהלו "שיחות וושינגטון" ותהליך אוסלו – ערוצים שונים של משא ומתן עם הפלסטינים, אשר מטרתם הסופית הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל והסכם שלום בין העמים.

ימי החתימה על הסכם אוסלו ב' (ספטמבר 1995) היו סוערים ואלימים. גלים של פיגועי התאבדות מצד טרוריסטים פלסטיניים בארץ אשר תוצאתם הרוגים רבים לצד טבח המוני שערך יהודי קיצוני במתפללים מוסלמים במערת המכפלה. בקרב צידה הימני של המפה הפוליטית בארץ, ובעיקר בחוגי המתנחלים, התפתחה התנגדות חריפה וקיצונית למדיניותו של ראש הממשלה, יצחק רבין, ואף לעצם הלגיטימיות של שלטונו, על אף שכמובן נבחר כחוק בבחירות דמוקרטיות. בהפגנות הימין נראו שלטים הנושאים את תמונת רבין במדי קצין אס אס ונשמעו הקריאות "רבין בוגד", "בדם ואש את רבין נגרש" ו"מוות לרבין". כך היה אף בהפגנה שנערכה בכיכר ציון בירושלים, בליל הדיון על אישור הסכם אוסלו בכנסת, שהשתתפו בה גם מנהיגיו הפוליטיים של הימין, אשר נמנעו מעצירת קריאות ההסתה. מפגינים ימנים ניסו להגיע פיזית עד ליצחק רבין ואף הצליחו לפגוע ברכב השרד שלו. האוירה הציבורית בארץ הכשירה את הקרקע לרצח ראש הממשלה.

בערב י"ב בחשוון תשנ"ו (4 בנובמבר 1995) התקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, עצרת תמיכה בתהליך השלום, בהשתתפות יצחק רבין, אשר כותרתה "כן לשלום, לא לאלימות". בתום העצרת כאשר פנה ראש הממשלה לעבר מכוניתו, נורה בגבו 3 פעמים מטווח קצר. הוא הובל לבית החולים ותוך זמן קצר מת מפצעיו. הרוצח, סטודנט יהודי דתי בשם יגאל עמיר, נתפס בזירת האירוע ונשפט למאסר עולם. במשפטו התבררה השקפת עולמו הימנית הקיצונית והמניע לרצח – שאיפתו לעצור את התקדמות תהליך השלום עם הפלסטינים.