top of page
ט"ו בשבט
טקסים וקבלות חג /
סדר ט"ו בשבט קיבוצי

קיבוץ נערן

לצורך עניינינו ארשה לעצמי לחדש שם בצורת "חויה" על משקל "הויה"...
החויה היא מקום הדבק שבו תדבק נפש האדם הפרטי בנפש הבריאה כולה והיו לנפש אחת חיה; זהו הרחוב שבו משתפכים ומתאחדים חיי האדם הפרטי עם חיי הבריאה כולה והיו לחיי עולם...
(א.ד גורדון מתוך האדם והטבע)


כי האדם באשר הוא אדם, צריך להיות תמיד בתוך הטבע; כי הטבע הוא לאדם המרגיש והמכיר ממש מה שהמים הם לדג. כי לא רק להשתקפות בבואתו של הטבע בתוך נפשו זקוק האדם. זקוק הוא לספירה של הטבע, ללחיצה המקפת והמאחדת, שהטבע, שההוויה אין-סופית לוחצת על כל נקודה מנקודות גופו ונפשו ומכריחה אותו לחיות, להיות אדם ולהיות פרט בפני עצמו.
(א.ד גורדון)

 

כוס ראשונה

הנני מוכן/ה ומזומן/ה לקיים מצוות כוס ראשונה של ט"ו בשבט- כוס יין לבן- כוס המסמלת את עונת הסתיו- החמה נחלשת, השמיים מתכסים בעבים, הטבע נכנס לתרדמה.

ברוך אתה יהוה אלוהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן.

 

מלאו אסמינו בר / פנחס לנדר 

מלאו אסמינו בר ויקבינו יין
בתינו הומים, הומים מתינוקות,

ובהמתנו פורה.
מה עוד תבקשי מאתנו מכורה ואין עדין?

 

עולם העשייה, עולם היצירה ועולם הבריאה
רבי חיים ויטל , מחשובי המקובלים בצפת, מלמד אותנו כי אכילת פירות בט"ו בשבט הינה כנגד מדרגות ההתגלמות בעולם בו אנו חיים : מדרגת עולם העשייה, מדרגת עולם היצירה ומדרגת עולם הבריאה. כל מדרגה גבוהה וטהורה יותר מזו המוקדמת לה ולכל מדרגה הפירות המאפיינים שלה.

 

פירות עולם העשייה
עולם העשייה הוא המדרגה הנמוכה ביותר של הבריאה, עולם החומר, עולם הכיליון.
כנגד זה נאכל פירות הדורשים הגנה חיצונית מרובה.
פירות שתוכם נאכל ועטיפתם נזרקת : חיטה, אגוז, שקד וכו'.


אגוז
עם ישראל נמשל לגל של אגוזים המסוגל להיות יציב, רק כאשר כל האגוזים נמצאים במקומם. אם שולפים אגוז אחד, הגל מתמוטט ומתרגש. ועל כך דרשו חכמים:

כל הפירות אדם יכול ליטול מהם מתוך השק, ואין חבריהם מרגישים. אבל האגוז, כיוון שאתה נוטל בידך מעט מהם, כולם מתרגשים. כך ישראל: כיוון שניטל אחד מהם וניתן במחבוש, מיד ניעורים כולם ופודין אותו.

(שיר השירים רבה, ו')


חיטה ושעורה
מה היה אותו האילן, שאכלו ממנו אדם וחווה? ר' מאיר אמר:

חיטים היה. כשאין באדם דעה, אומרים: לא אכל אותו האיש פת חיטים מימיו.

(בראשית רבה, ט"ו, ח')

 

ים השיבולים / יצחק קינן 

ים השיבולים שמסביב
על גליו לשוט יצא הרוח.
אלף חיוכים אלי שלח האביב,
שמש חביבה יצאה לשוח.

על המיתרים המפיקים צלילי זהב
הם המזמרים אל מול התכלת.
אלף מלאכים השרים שלום לסתיו,
נושקים ומלטפים פצעי שלכת.

גם האהבות, באור נפלא,
שוב פורחות כולן בשדות הזמר.
אלף חיוכים שלוחים אלייך ילדה,
זר שירים כתב לך המשורר.


על החושים
הנה החושים החיצונים. הכל מודים , כמדומה לך, כי החושים החיצונים, אלה כלי ההרגשה וההכרה הראשוניים והעיקריים, יש להם חשיבות מיוחדת בשביל האדם המרגיש והמכיר, וחובה עליו לפתחם, להגביר חילם ולהביאם לידי השלמות היותר עליונה.
ובפועל, מה אתה רואה?
האם אין החושים האלה הולכים ורפים, הולכים ולוקים במידה שגבולות ההכרה וההרגשה של האדם הולכים ומתרחבים ואוצרן הולך ומתעשר?
האם הרבה תמצא עיניים בריאות, מטיבות לראות ומרחיקות לראות בקרב הנאורים באור המדע, בקרב האלה "הנהנים" בעצמם וקוראים לאחרים "להינות" מן הטבע, בקרב אלה, המשקיפים השקפה רחבה ועמוקה על הטבע מתוך חדר העבודה והדרישה שלהם?
(א.ד גורדון)

 

כוס שניה

הנני מוכן/ה ומזומן/ה לקיים מצוות כוס שנייה של ט"ו בשבט - כוס שרובה יין לבן ומעוטה יין אדום - כוס המסמלת את החורף - התגלות סימני התעוררות ראשוניים, לבלוב העצים והפריחה. מחזור חיים חדש מתחיל בטבע.

ברוך אתה יהוה אלוהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן.


עץ הרימון / יעקב אורלנד 

עץ הרימון נתן ריחו
בין ים המלח ויריחו
שב חומתי, גדודך מנדוד,
שב, תמתי, דודך מדוד.

אוצרות אופיר וצרי גלעד,
רכב מצרים שללתי לך, בת.
אלף הזמר אתלה לך מגן
מן היאור עד הירדן.

את כלולה מכל כלות,
את דגולה כנדגלות,
שתיים עיניך כשתיים יונים
וקול קולך פעמונים.

לך התרועות לך הזרים,
לך כל שלטי הגבורים,
מה לי חיל אלף ומה רבבה?
לבבי מת מאהבה.

 

פירות עולם היצירה
עולם היצירה הינו המדרגה התיכונה של הבריאה.

מדרגה הטומנת בחובה את כוח היצירה וההתחדשות, המחברת בין החומר לרוח. כסמל למדרגת עולם היצירה נאכל פירות להם גרעיני זרע, גרעינים יוצרי חיים: תמרים, זיתים תפוחים...

 

תמר
למה נמשלו ישראל לתמר:
מה תמרה זו אין בה פסולת אלא: תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות (כפות) לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן הבית. כך הם ישראל אין בהם פסולת. אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות.
(בראשית רבה, מ"א, א')

 

צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (תהלים, צ"ב, י"ג)


זית
למה נמשלו ישראל לזית?
זית אין עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית, לא בעולם- הזה ולא בעולם- הבא.

(שמות רבה, ל"ו)

 

"ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה..."

(בראשית, ח', י"א)


יופי אנושי - אם בכלל יש בעולם יופי אנושי ראוי לשם זה - יכול אדם למצוא רק בחיים הממשיים של כל כוחות גופו ונפשו לכל היקפם ומעמקם, כי יופי אנושי יכול אדם להשיג רק על ידי העלאת חייו למדרגות ביטוי האידיאה העליונה מצד עצמותו המיוחדת, וכי פגימה בחיים הממשיים אין למלאת לא יופי שבצורה ולא ביופי דמיוני, כי אם באור הבא מבפנים.

החיים הם יצירה גדולה , יצירה שאינה פוסקת, שאסור לאדם להסיח דעת ממנה אף לרגע, אם לא לצרכה; החיים הם יצירה חייה, שכל היצירות שבצורה צריכות לקבל ממנה אף את חייהן, את שפע אורן, שכל היצירות שבצורה אינן משמשות לה אלא מעין נקודות לאותיות שבכתב, מעין דגש חזק בלב של האידיאה העליונה.

(א.ד. גורדון)

 

כוס שלישית

הנני מוכן/ה ומזומן/ה לקיים כוס שלישית של ט"ו בשבט - כוס שרובה יין אדום ומעוטה יין לבן - כוס המסמלת את האביב - התגברות ימי החום על הקרה, כוס ימי החמסינים, כוס שטיחי הצבע שנפרסו בשדות.

ברוך אתה יהוה אלוהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן.

 

פירות עולם הבריאה
עולם זה הינו המדרגה העליונה המתגלמת בבריאה.

זהו עולם הרוח . כנגד מדרגה זו נאכל פירות הנאכלים רובם ככולם , ללא הפסד וללא בזבוב.
תאנים , ענבים , חרובים.

 

תאנה
למה נמשלה תורה לתאנה?
אלא כל הפירות יש בהם פסולת: תמרים יש בהם גרעינים, ענבים יש בהם חרצנים, רימונים יש בהם קליפין, אבל תאנה כולה יפה לאכול.

(ילקוט שמעוני, יהושע א')

 

גפן
למה נמשלו ישראל לגפן?
אלא מה הגפן כשבעליה מבקשים שתשביח מה הם עושים?

עוקרים אותה ממקומה ושותלים אותה במקום אחר והיא משתבחת.

כך, כיוון שביקש הקדוש- ברוך- הוא להודיע לישראל בעולם מה עשה? עקרם ממצרים והביאם למדבר והתחילו מצליחים שם. קיבלו את התורה ויצא להם שם בעולם.

(שמות רבה, מ"ד, א')


 

בארץ אהבתי השקד פורח / לאה גולדברג

בארץ אהבתי השקד פורח 
בארץ אהבתי מחכים לאורח
שבע עלמות
שבע אמהות,
שבע כלות בשער.

בארץ אהבתי על הצריח דגל
אל ארץ אהבתי יבוא עולה-רגל.
בשעה טובה,
בשעה ברוכה,
המשכיחה כל צער.

אך מי עיני-נשר לו ויראנו,
ומי לב חכם לו ויכירנו.
מי לא יטעה,
מי לא ישגה
ומי יפתח לו הדלת?

בארץ אהבתי השקד פורח...

 

"ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אישה כי מאיש לקחה-זאת: על-כן יעזב-איש את אביו ואת-אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד."
(בראשית, ב', כ"ג-כ"ד)

 

ועל משקל זה, גורדון הרגיש צורך עז לבטל את המרחק , ולהגיע אל הנקודה שבה "תדבק נפש האדם הפרטי בנפש הבריאה כולה והיו לנפש אחת חיה".

 

כוס רביעית

הנני מוכן/ה ומזומן/ה לקיים מצוות כוס רביעית של ט"ו בשבט - כוס יין אדום - כוס המסמלת את הקיץ - ימות החמה, הפירות בגמר הבשלתם, זמן האסיף.

ברוך אתה יהוה אלוהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן.

 

ולס להגנת הצומח / נעמי שמר 

כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע,
מרבדים נפרשים בשפלת החוף.
כלנית וכרכם, אלף גון וצבע
והחוק שאומר כאן אסור לקטוף!

רק עלי אין החוק משגיח,
רק עלי איש אינו שומר.
לו היו לי עלי גביע
אז היה מצבי אחר!
צפורים נדירות כבר דוגרות בסלע,
אילנות נדירים נשמרים לחוד.
אילות נבהלות מסתכלות בשלט,
בו כתוב בפרוש, שאסור לצוד!

רק עלי עוד לא שמו שלט,
מסביב אין לי כל גדר.
לו הייתי נאמר אילת,
אז היה מצבי אחר!

אדוני, הזהר, אל תגע באירוס!
צבעוני ההרים הוא מחוץ לתחום!
כל גבעה נשאה בשולי העיר היא
שטח בר מגודר ואזור רשום!

אז אני לפעמים חושבת
כי היה זה אולי רצוי
לו הייתי נרקיס או רקפת
או אפילו איזה בן- חצב מצוי.
הסתכלו, מה שקורה לי בדרך:
כל אחד עובר- חוטף- קוטף- קולע לו זר

לו הייתי חיה או פרח

אז היה מצבי אחר!


כך הולכים השותלים / יצחק שנהר

כך הולכים השותלים
רון בלב ואת ביד
מן העיר ומן הכפר
מן העמק מן הכפר
בט"ו בשבט.

 

תקווה לשלום
"גדול השלום שכל מצוות שבתורה כתוב בהן 'כי' - כי תראה חמור שונאך, כי תפגע בשור אויבך, כי יקרא קן ציפור לפניך, כי תבנה בית חדש...
כשתבוא המצווה לידיך אתה זקוק לעשותה, אבל השלום מה כתוב בו? – 'בקש שלום ורדפהו' - בקשו במקומך ורדפהו במקום אחר"
(מסכת דרך ארץ, פרק שלום, הלכה ד')

 

יהודה עמיחי
לא להפסיק אחר כיתות החרבות
לאתים, לא להפסיק! להמשיך לכתת
ולעשות מהם כלי נגינה.

מי שירצה לעשות שוב מלחמה
יצטרך לחזור דרך כלי העבודה.

 

 

אהבה / עמוס עוז
אי אפשר "לחנך לאהבה".
לא לאהבת הארץ, ולא לאהבת הנוף.
באהבה אפשר להדביק את הזולת.
אהבה אפשר לעורר לפעמים,
אך לא ביד רמה 
ולא בזרוע נטויה.

 

חזון
והיה, בן אדם, כאשר תשוב אל הטבע - ופקחתה ביום ההוא את עיניך , והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראיתה בהן את תמונתך. וידעת כי אל עצמך שבתה, כי בהתעלמך מן הטבע והתעלמת מעצמך... והיה ביום ההוא וניתנה בך, בן-אדם, רוח חדשה, והרגשת רגש חדש, רעב חדש - לא רעב ללחם ולא צמא לכסף, כי אם לעבודה. ומצאת עונג בכל עבודה אשר תעבוד ובכל מעשה אשר תעשה, כעונג אשר אתה מוצא באכילה ובשתיה...
והיה בעבדך את עבודתך, והיה בעינך חללו של עולם בית מלאכה, ואתה והטבע - עובדים. ולב אחד לשניכם ורוח אחת... ועבדת בכוח , בעז, בשמחה, ושמעתה בת קול יוצאת מתוך עבודתך ואומרת: "עבדו, בני אדם, כולכם עבודו!" וידעת אז והשיבות אל ללבך, כי יש בעבודה אוצר רוח כזה אשר אתה רואה רק אפס קצהו... ואחרי בת-קול הטבע עונה: "אמן"! - לאמר: עבדו בני אדם! אל תקטן עבודתכם בעיניכם - והשלמתם את אשר החסרתי, למען השלימי אני את אשר חסר לכם...
וידעת ביום ההוא, בן אדם, את הטבע, כי יהיו עינך וכל חושיך די גלויים, לבך די פתוח, מוחך די עמוק. ולא יהיה עוד ביום ההוא אור חוכמתך ומדעך אור קר ונורא, כי יהיה אור חי, שופע מכל העולמות. וידעת ביום ההוא , בן אדם, כיצד חיים את הטבע - כי תרצה לדעת.
(א.ד. גורדון)


יהי רצון שבעבור עריכת סדר זה, בזכותן של ארבע כוסות ובסגולתם של פירות ארץ ישראל נזכה להגשמת כל ערכינו;

שכל אשה ואיש , שכל עץ ואילן יתנו את פרים המיחד להם בקהילה ובטבע, לאהבה ולהנאה מאילנות ארץ ישראל.
שתתחדש עלינו שנת אילן טובה ושופעת ברכה עד בלי די.

 

אמן

עוד לחג >
bottom of page