קידוש "לשבועות"

ברוך אתה, ה' אלוהינו, מלך העולם, בורא פרי הגפן.

ברוך אתה, ה' אלוהינו, מלך העולם, אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון, וקדשנו במצוותיו, ותיתן לנו, ה' אלוהינו, באהבה, מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, את יום חג השבועות הזה, זמן מתן תורתנו, מקרא קדש, זכר ליציאת מצרים.

כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים, ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו.

ברוך אתה ה', מקדש ישראל והזמנים.

ברוך אתה, ה' אלהינו.

מלך העולם.

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

[מן הסידור]

 

חג / רחל
ניבים דוברים אלי: זִרעינו
במענית לבב;
ויום יגיע והיינו
לשבולי זהב.

וילד רך יבוא אליך
פרחי דגן לבור,
והלך דל במלילותיך
רעבונו ישבור.

חרוש, חורש, וזרע, זורע,
במענית הלב,
ובואו, בואו, זר ורע,
לחג קציר קרב.

​

מן המקורות

וחג שבועות תעשה לך
ביכורי קציר חיטים (שמות ל"ד, כ"ב)

שבעה שבועות תספור לך
מהחל חרמש בקמה
תחל לספור שיבעה שבועות
ועשית חג שבועות לה' אלוהיך (דברים ט"ז, ט'-י')

וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים
 הזורעים בדמעה ברינה יקצורו.

חג הקציר: בצורתו הראשונית היה שבועות "חג ביכורי קציר חיטים"
שני גידולי השדה העיקריים הם עתה כמו בימים קדומים השעורה והחיטה.

שני הדגנים אשר בשבעת המינים. הדגן משמש מזון יסודי לרוב רובה של האנושות.

קציר העומר בפסח הוא ראשית הקציר של השעורה לקראת הבשלתה.

שבעה שבועות לאחר מכן, התחיל בתקופת המקרא קציר החיטים.

 

שיבולת בשדה / מתיתיהו שלם

שיבולת בשדה
כורעה ברוח
מעומס גרעינים כי רב.

ובמרחב הרים
יום כבר יפוח,
השמש כתם וזהב.

עורו, הוי עורו!
שורו בני כפרים!
קמה הן בשלה כבר
על פני הכרים.

קצרו, לחו מגל
עת ראשית הקציר.

שדה שעורים תמה
זר חג עוטרת,
שפע יבול וברכה,
לקראת בוא הקוצרים
בזוהר מזהרת,
חרש לעומר מחכה.

הבו הניפו!
נירו לכם ניר.

חג לקמה,
עת ראשית הקציר.

קצרו, שלחו מגל
עת ראשית הקציר.

מלאו אסמינו בר / פ. אלעד

מלאו אסמינו בר ויקבינו יין
בתינו הומים מתינוקות
ובהמתנו פורה
הי!
מה עוד תבקשי מאתנו מכורה
ואין עדין.

 

דברים, כ"ו

והיה כי תבוא אל הארץ,
אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה,
וירשתה וישבת בה.

ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך
אשר ה' אלהיך נותן לך,
ושמת בטנא
והלכת אל המקום
אשר יבחר ה' אלהיך
לשכן שמו שם.

ובאת אל הכהן
אשר יהיה בימים ההם,
ואמרת אליו:
"הגדתי היום לה' אלהיך 
כי באתי אל הארץ
אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו".
ולקח הכהן הטנא מידך
והניחו לפני מזבח ה' אלהיך.

​

כיצד מפרישין את הביכורים? / משנה, ביכורים, ג'

יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר קושרו בגומי ואומר : "הרי אלו ביכורים".
כיצד מעלין את הביכורין?
כל העירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד, לנין ברחובה של עיר ולא נכנסין לבתים
ולמשכים היה הממונה אומר "קומו ונעלה ציון אל (בית) ה' אלוהינו הקרובים מביאים התאנים והענבים,
הרחוקים מביאים גרוגרות וצימוקים.

והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו.

החליל מכה לפניהם, עד שהגיעו קרוב לירושלים.

הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם, ועיטרו את ביכוריהם.

הפחות, הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם.

לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים.

וכל אומנויות שבירושלים עומדים לפניהן ושואלין בשלומם:
"אחינו אנשי מקום פלוני, באתם לשלום"
החליל מכה לפניהם, עד שמגיעין להר הבית.

הגיעו להר הבית - אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס, עד שהוא מגיע לעזרה.

הגיע לעזרה, ודברו הלווים בשיר "ארוממך ה' כי דיליתני ולא שימחת אויבי לי"...

 

בכורים / שמואל בס

פרי גני הנה הבאתי,
מלא הטנא רב פאר.

בכורים פה העליתי
וראשי עמרתי זר
ל-ל-ל...

מן הכפר מוביל העירה
בן רועים טלה וגדי,
ושיריו בקול ישירה
דידל, דידל, דידל-די
ל-ל-ל...

בן אכר מפרי גנהו
תאנים ורמונים.

ובסל לו על שכמהו
תהמינה זוג- יונים

לו-לו-לו...

​

סלינו על כתפינו / לוין קיפניס

סלינו על כתפינו
ראשינו עטורים
מקצות הארץ באנו
הבאנו ביכורים.

מיהודה והשומרון,
מן העמק והגליל

פנו דרך לנו
ביכורים איתנו
הך הך הך בתוף
והך בחליל.

שדינו וגנינו
הבשילו יבולים
כרמינו מקשותינו
בכרו פרי הלולים
מגולן, מבשן
מן הנגב והירדן.

פנו דרך לנו.

​

שמות י"ט, כ'

לאחר חורבן בית שני, באין בית מקדש, הפך חג השבועות, מחג חקלאי, לחג שבמרכזו מתן תורה.

לפי המסורת ניתנה התורה על הר סיני בו' בסיוון, הוא תאריך חג השבועות.

וכך מסופר בתורה על מעמד הר סיני:
בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני; ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר; ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה; ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר; והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה’ באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד; ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול;

וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמור: אנכי ה’ אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני;
לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ;
לא תשתחווה להם ולא תעבדם כי אנכי ה’ אלוהיך אל קנא פקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי;
ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצוותי;

לא תשא את שם ה’ אלוהיך לשווא כי לא ינקה ה’ את אשר ישא את שמו לשווא;

זכור את יום השבת לקדשו;
ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך;
ויום השביעי שבת לה’ אלוהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך;
כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה’ את יום השבת ויקדשהו;
כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה’ אלהיך נתן לך, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד בית רעך;

לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך, וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחק;
ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה.

 

 

והאר עינינו בתורתך
ודבק ליבנו במצוותיך
ויחד לבבנו לאהבה וליראה
את שמך.

ולא נבוש, ולא ניכלם ולא ניכשל
לעולם ועד

 

 

נוהגים לקרוא בחג השבועות את מגילת רות, שהיא אחת מחמש המגילות שבמקרא. אין לך נאה לחג הקציר והביכורים ממגילת רות שכל כולה ניחוח שדה ואווירת קציר. ויש בה הרבה צדקה, עזה לזולת וגמילות חסדים. מגילת רות קשורה עם דוד המלך, שלפי המסורת נולד ונפטר בשבועות.

מתוך מגילת רות
ותאמר רות: אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוהיך אלוהי.

ויאמר בועז אל רות: הלא שמעת בתי, אל תלכי ללקוט בשדה אחר, וגם אל תעבורי מזה וכה תדבקין עם נערותי. עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן הלא ציויתי את הנערים לבלתי נגעך.

וצמית והלכת את הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים.

 

הודיה / אברהם שלונסקי

גשם שדי- ברוך הוא ברוך שמו.

חסד רטוב משמים.

שירו ללחם, כי טוב טעמו.

שירו ללחם, כי טוב טעמו.

שירו תודה למים.

לרגב הביטו - תוכו כברו.

חם עפרו וזרוע.

ארץ, ברכי שהכול בדברו,
ברכי על מטר ועל רוח.

כי ששת אלי טל, זה גנך הוא רטוב,
יבורכו בך שדיים ורחם.

הודו ללחם, ללחם כי טוב,
הודו ללחם.

 

חג שמח!