אמר המשורר

הָאֲנָשִׁים מְשׁוּלִים לְכוֹכְבֵי לֶכֶת,
כּוֹכָב כּוֹכָב וְיִחוּדוֹ,
וְאֵין כּוֹכָב דּוֹמֶה לַעֲמִיתוֹ

אִישׁ אִישׁ וְעוֹלָמוֹ שֶׁלּוֹ –
הֶרֶף רִגְעוֹ הַמֻּפְלָא שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ
וּשְׁעַת אֵימָה שֶׁלּוֹ שֶׁאֵין לָהּ אָחוֹת.

וּבְמוֹת הָאִישׁ
לוֹקֵחַ הוּא עִמּוֹ
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ
שֶׁמֶשׁ רִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ
קְרָב רִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ –
כָּל זֶה לוֹקֵחַ הוּא עִמּוֹ.

כֵּן, נִשְׁאָרִים אָמְנָם, נִדְבָּךְ שֶׁבָּנָה
שְׁבִיל שֶׁסָּלַל, עֵץ שֶׁנָּטַע
אָמְנָם הַרְבֵּה מִפָּעֳלוֹ דִּינוֹ לְהִוָּתֵר
וְאוּלָם מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל וְיָקָר
שֶׁאֵין לוֹ תְּמוּרָה
מִסְתַּלֵּק לְלֹא שׁוּב.

לֹא אֲנָשִׁים מֵתִים, כִּי עוֹלָמוֹת.

(השיר בהשראת יבגני יבטושנקו)