טקסי עליה לכתה א

קבלת פנים

תקעה החצוצרה.

השכבות עולות למגרש לפי סדר, מן הצעירים אל הבוגרים. כולם שם – חוץ מכיתה א׳ החדשה, שנעלמה מן העין וממתינה אי־שם מחוץ למגרש. בשלב הזה מזמין המפקד את כיתה י״ב לצאת ולמצוא (״לתפוס״) את תלמידי כיתה א׳ ולהביאם אל הקהל.

זמן קצר אחר כך הם שבים. על כתפי תלמידי י״ב רוכבים ילדי כיתה א׳, גבוה מעל כולם, צוהלים וקורנים. כך, בזוגות־זוגות של ״קומותיים״, הם חולפים בריצה בין שורות של תלמידים ותלמידות בוגרים שעומדים פנים אל פנים כמו שער כניסה אנושי.

(בית השיטה, 1976)

הצטרפות לעם הספר

על הבמה כבר ממתינים ספסלים, כיסאות ושרפרפים לקטנים. לקול האקורדיון והשירה מסתדרים הילדים במקומם. הקריין, שהוא בדרך כלל אחד ההורים, מכריז:

״היום יום ___, יום סיום המשחקים בגן הילדים והמעבר לבית הספר לקנות תורה ודעת״.

שתי אימהות עולות לבמה ושרות את ״על שפת ים כנרת״, וילדי כיתה א' מתיישבים על השרפרפים שהוכנו עבורם.

כעת מגיע תורם של הסבים והסבתות. הקריין מזמין אותם:״יבואו הסבים והסבות בשערים ויקבלו את פני הנכדים שנכנסים לעול תורה״.

הם נכנסים בשני שערים בעוד הקהל שר ״כך נמשכת השרשרת״, ומתיישבים על הכיסאות הגדולים. המבוגר שבהם מברך ״שהחיינו״ ומוסיף ברכה קצרה לילדי השכבה.

אחריהם מוזמנים ההורים:

״יבואו ההורים בשערים ויקבלו פני בנים ובנות שנכנסים לתורה״

לקול אותו שיר מוכר הם נכנסים ומתיישבים על הספסלים, ואחד ההורים מברך בשם כולם.

בהמשך, לקול השיר ״ונזכה לראות בנים״, עולות המטפלות להיפרד מן הילדים ולהכריז באופן רשמי שהם בוגרי הגן ושהם עולים לכיתה א׳. הן מעניקות תעודות ומתנות – שאותן, כידוע, אסור לפתוח במהלך הטקס.

גם מנהל או מנהלת בית הספר מברכים את התלמידים החדשים.

מכאן ממשיכים הילדים, בליווי הוריהם, אל הכיתה החדשה ששכבת בני המצוות דאגה שתהיה ערוכה ומוכנה לקראתם. השולחנות מסודרים, הכיסאות במקומם, והחדר ממתין לדייריו החדשים. במהלך המפגש מגיעים תלמידים מהשכבות הבוגרות ומביאים ברכות, קטעי שירה, ריקודים או דברי מתיקה ומתנות.

(על פי טקס פתיחת שנה בקיבוץ גבת, 1976)