יזכור בית אלפא

על ראש שמחתנו נעלה זכר אחינו ואחיותינו אשר לא זכו לחוג עמנו ביום הזה.

אשר חרשו – ולא זרעו, זרעו – ולא קצרו, קצרו – ולא אספו הגורנה.

אשר נטעו עץ – ולא אכלו את פריו. סללו נתיב – וכרעו נפלו לצידו.

אשר בנפשם הביאו לחמם ובגופם הקימו בית.

נזכור את נאמני ביתנו, אשר חפרו יסוד, ולא זכו להציב כותל, אשר הציבו כותל – ולא באו תחת קורת גג.

אשר היו עמנו בראשית הדרך, בתקווה, בחרדה ובמלחמה – ולא זכו להגיע אל המנוחה ואל הנחלה.

נהיה אנחנו נחלתם ומנוחתם. תהא נפשם צרורה בצרור חיינו, ותהא שתיקתם נשמעת בהמולת חוגגינו, ורוחם, רוח עז, על כל מעשי ידינו.

בעמל כפינו, גם בשחוק ילדינו, יינשא זכרם אל יום חדש.