אמו של רבי טרפון
תלמוד ירושלמי מסכת פיאה פרק א הלכה א
רבי טרפון הוה ליה ההיא אמא, דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא - גחין וסליק לה,
וכל אימת דהות נחית - נחתת עלויה, אתא וקא משתבח בי מדרשא, אמרי ליה [ר' טרפון היתה לו אמא, שכל אימת שהיתה רוצה לעלות למיטתה היה גוחן ומעלה אותה, וכל אימת שהיתה יורדת, היתה יורדת עליו. בא והיה משתבח בבית המדרש, אמרו לו:] עדיין לא הגעת לחצי כיבוד, כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה?
תלמוד ירושלמי מסכת פיאה פרק א הלכה א
אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצרה בשבת והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה
והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו אמרה להן:
התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי. אמרו לה: מהו עבד ליך?
ותניית להון עובדא [מה הוא עושה לך? ושנתה להם המעשה].
אמרו לה: אפי' עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה תורה לא הגיע.
אמו של רבי ישמעאל באה וקָבלה עליו לרבותינו, אמר להן: געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד.
באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו, אמרו: אפשר לית רבי ישמעאל נוהג בכבוד אבותיו?
אמרו לה מה עבד ליך? [מה הוא עושה לך?] אמרה: כדו נפק מבית וועדה אנא בעיא משזגה
ריגלוי ומישתי מהן ולא שביק לי [כאשר הוא יוצא מבית הועד, אני רוצה לרחוץ רגליו ולשתות המים ואינו מניח לי].
אמרו לו: הואיל והוא רצונה הוא כבודה.
אמר רבי מנא: יאות אילין טחוניא אמרין כל בר נש ובר נש זכותיה גו קופתה
[יפה אלו הטוחנים אומרים: כל אדם ואדם זכויותיו בתוך קופתו].
אימיה דר' טרפון אמר לכון אכין ואגיבוניה אביו אימיה דרבי ישמעאל אמר לון אכן ואגיבוניה אכן
[אימו של ר' טרפון אמרה להם כך והגיבו לה כך, אימו של ר' ישמעאל אמרה להם כך, והגיבו לה כך].
אמר רבי יוחנן: אשרי מי שלא חמאן [ראה אותם]. רבי יוחנן, כי עברתו אמו מת אביו, ילדתו - מתה אמו;
וכן אביי. איני? והאמר אביי: אמרה לי אם! ההיא מרבינתיה הואי [ההיא- אומנתו היתה].
תרגום: רב אסי היתה לו אמא זקנה, אמרה לו: "רצוני בתכשיטים", עשה לה. "רוצה אני באיש",
נחפש לך. "רוצה אני בגבר יפה כמוך!" עזב אותה והלך לארץ ישראל. שמע שהולכת אחריו.
בא לפני ר' יוחנן ואמר לו: מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? אמר לו: אסור. לקראת אמא, מהו?
אמר לו: איני יודע. המתין (רב אסי) מעט, חזר ובא (לפני ר' יוחנן) אמר לו: אסי, נתרצית לצאת?
המקום יחזירך לשלום. בא רב אסי לפני ר' אלעזר, אמר לו: חס ושלום, אולי הוא (ר' יוחנן) כועס עלי?
אמר לו: מה אמר לך? אמר לו: המרום יחזירך לשלום. אמר לו: אם היה כועס, לא היה מברך אותך.
בין כך ובין כך שמע שארונה מגיע. אמר: אילו הייתי יודע לא הייתי יוצא.
וכי הא דרבה בר רב הונא, דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה [קרע שיראים בני רבה בנו]
אמר: איזול איחזי אי רתח אי לא רתח [אלך ואראה אם יתרגז או לא יתרגז].
ודלמא רתח, וקעבר [ואולי יתרגז ויעבור על] א"לפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא יט)?
דמחיל ליה ליקריה [שמוחל לו על כבודו]. והא קעבר משום בל תשחית! דעביד ליה בפומבייני
[שעושה את זה במקום התפר]. ודלמא משום הכי לא רתח [ואולי בגלל זה לא התרגז]?
דעביד ליה בשעת ריתחיה [שעשה לו את זאת בשעת כעסו].