אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אוֹתָךְ בְּפִנּוֹת

לֹא מְמֹרָקוֹת עֲדַיִן שֶׁל הַזִּכָּרוֹן, בִּפְתָקִים שֶׁנִּשְׁמְטוּ,

בַּחֲלוֹמוֹת שֶׁלֹּא בָּאוּ עוֹד חֶשְׁבּוֹן,

בְּאִישׁוֹנֵי אֲנָשִׁים שֶׁצְּדוּדִיתֵךְ חָלְפָה בָּהֶם.

בִּדְבֵקוּת,

בּוֹרֵאת וּמְמִיתָה,

מְמוֹטֶטֶת אֶת זִכְרֵךְ עַד שֶׁהוּא נִבָּט מִתּוֹךְ בָּבוּאָתִי

שֶׁבַּמָּסָךְ, הוֹכָחָה מַעְגָּלִית מֻשְׁלֶמֶת:

הַחִפּוּשׂ שֶׁלָּךְ אֵינוֹ תּוֹאֵם אַף מִסְמָךְ –

נַסִּי מִלִּים אֲחֵרוֹת.

נַסִּי מִלִּים כְּלָלִיּוֹת יוֹתֵר.