אֲנִי שָׁב וּמִתְפַּלֵּל אֵלַיִךְ וְעָלַיִךְ,

מְבַקֵּשׁ קְצָת שֶׁקֶט

שֶׁיִּקְרַב וְיִמָּשֵׁךְ וְיִשָּׁמַע.

אַתְּ כֹּה זְקוּקָה לוֹ כָּל חַיַּיִךְ,

אַתְּ הַנִּשְׁלַחַת מִמִּלְחָמָה לְמִלְחָמָה.

אֲנִי שָׁב וּמִתְפַּלֵּל אֵלַיִך וְעָלִַיךְ

שֶׁתִּזְכִּי סוֹף סוֹף לְנֶחָמָה

אֲפִלּוּ לִקְצָת שִׁעֲמוּם,

לִקְצָת דְּמָמָה.

מַגִּיעַ לָךְ. עֵדִים לָךְ הַשָּׁמַיִם,

עֵדָה הָאֲדָמָה.

אַךְ עוֹד הָרָצִים שָׁבִים וּמְבַשְּׂרִים

וְעוֹד חֲדָשׁוֹת קְרֵבוֹת וְנִדְחָקוֹת מֵעֲבָרִים

שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה.

מתי תנוחי קצת, ארצי. ארצי, מולדתי העשנה.