הנה מוטלות גופותינו
פרחי אש, הקיבוץ המאוחד
חיים גורי
1949
לדני וחבריו
רְאֵה, הִנֵּה מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ שׁוּרָה אֲרֻכָּה, אֲרֻכָּה.
פָּנֵינוּ שֻׁנּוּ. הַמָּוֶת נִשְׁקָף מֵעֵינֵינוּ. אֵינֶנּוּ נוֹשְׁמִים.
כָּבִים נְגֹהוֹת אַחֲרוֹנִים וְהָעֶרֶב צוֹנֵחַ בָּהָר.
רְאֵה, לֹא נָקוּם לְהַלֵּךְ בַּדְּרָכִים לְאוֹרָהּ שֶׁל שְׁקִיעָה רְחוֹקָה.
לֹא נֶאֱהַב, לֹא נַרְעִיד מֵיתָרִים בַּצְּלִילִים עֲנֻגִּים וּדְמוּמִים.
לֹא נִשְׁאַג בַּגַּנִּים עֵת הָרוּחַ עוֹבֶרֶת בַּיַּעַר.
רְאֵה, אִמּוֹתֵינוּ שְׁחוּחוֹת וְשׁוֹתְקוֹת, וְרֵעֵינוּ חוֹנְקִים אֶת בִּכְיָם,
וּמַפֵּץ רִמּוֹנִים מִקָּרוֹב וּדְלֵקָה וְאוֹתוֹת מְבַשְּׂרִים סְעָרָה!
הַאֻמְנָם תַּטְמִינוּנוּ כָּעֵת?
הֵן נָקוּם, וְהִגַּחְנוּ שֵׁנִית כְּמוֹ אָז, וְשַׁבְנוּ שֵׁנִית לִתְחִיָּה.
נְדַדֶּה אֲיֻמִּים וּגְדוֹלִים וְאָצִים לְעֶזְרָה,
כִּי הַכֹּל בְּקִרְבֵּנוּ עוֹד חַי וְשׁוֹצֵף בָּעוֹרְקִים וְלוֹהֵט.
לֹא בָּגַדְנוּ. רְאֵה, נָשַׁקְנוּ צָמוּד וּמְרֻקָּן כַּדּוּרִים, אַשְׁפָּתֵנוּ רֵיקָה.
הוּא זוֹכֵר מִלּוֹתֵינוּ עַד תֹּם. עוֹד קָנָיו לֹהֲטִים
וְדָמֵנוּ מֻתָּז בַּשְּׁבִילִים שַׁעַל-שַׁעַל.
עָשִׂינוּ כְּכָל שֶׁנּוּכַל, עַד נָפַל הָאַחֲרוֹן וְלֹא קָם.
הַאֻמְנָם נֶאְשָׁם אִם נוֹתַרְנוּ עִם עֶרֶב מֵתִים
וּשְׂפָתֵינוּ צְמוּדוֹת אֶל אַדְמַת הַסְּלָעִים הִקְשָׁה?
רְאֵה, אֵיזֶה לַיְלָה גָּדוֹל וְרָחָב.
רְאֵה, פְּרִיחַת כּוֹכָבִים בַּמַּחְשָׁךְ.
נִיחוֹחֵי אֳרָנִים. תִּקְבְּרוּנוּ כָּעֵת, וְרִגְבֵי הֶעָפָר עַל פָּנֵינוּ.
פֹּה הַתַּיִל סָמוֹר, חֲפִירוֹת, פֶּה כֻּלָּנוּ יַחְדָּיו.
יוֹם חָדָשׁ, אַל תִּשְׁכַּח! אַל תִּשְׁכַּח!
כִּי נָשָׂאנוּ שִׁמְךָ, עַד הַמָּוֶת עֶצֶם אֶת עֵינֵינוּ.
הִנֵּה מוּטָלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ, שׂוֹרָה אֲרוּכָה, וְאֵינֶנּוּ נוֹשְׁמִים.
אַךְ הָרוּחַ עַזָּה בֶּהָרִים וְנוֹשֶׁמֶת.
וְהַבֹּקֶר נוֹלָד, וּזְרִיחַת הַטְּלָלִים רֻנְּנָה.
עוֹד נָשׁוּב, נִפָּגֵשׁ, נַחֲזֹר כַּפְּרָחִים אֲדֻמִּים.
תַּכִּירוּנוּ מִיָּד, זוֹ "מַחְלֶקֶת הָהָר" הָאִלֶּמֶת.
אָז נִפְרַח. עֵת תִּדֹּם בֶּהָרִים זַעֲקַת יְרִיָּה אַחֲרוֹנָה.






תחומים נוספים
