עוד לפני קום המדינה הוקמו יישובי הנגב כמעטפת ביטחון למדינה שבדרך, כחיץ שמורכב משדות, בתים, מפעלים, קהילות וילדים בשבילים. בשבעה באוקטובר התעוררו יישובי עוטף ישראל למתקפה אכזרית ונתעבת. מעטים מול רבים, כשהסיוע בושש לבוא, הם עמדו בגפם - גברים, נשים, קשישים ונערים, להגן על עצמם ועל ביתם.

שמות הישובים מספרים את סיפור מאבקנו על האדמה הזו ואת תקוותנו לעתידה.

ניר עוז, נחל עוז, עמיעוז, כפר עזה ומגן מעידים על העוז והגבורה הבלתי מתפשרת בחיים באזור ספר.

בארי וגבים, מעידים על הנחישות להפריח את השממה, לחרוש עד התלם האחרון ולהצמיח בה יבול ופרי גן, כרמיה, נירים, ניר יצחק, שדה ניצן ותלמים, ולראות ברכה מאדמת הנגב החולית והיבשה. פטיש, מפלסים ויתד מדגישים את כוחות העלומים המושקעים בעמל ובעשייה לפיתוח נתיבות בנגב.

כוחן של הערבות והרעות ניכר בסעד, ברעים, בניר עם, ביד מרדכי, בנתיב העשרה ובעין השלושה.

חזון התקומה ניכר באופקים הנפרשים, בזיקים הניצתים ובאור הנר העולה. שדרות, הנקראת על שם שדרות האקליפטוסים שניטעו בה באמצע המדבר, מהווה עמוד שדרה של כוח באזור עוין.

כרם שלום, שובה, אבשלום ושלומית מגלמים בשמם את התקווה והכיסופים למימוש החזון "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות".

בימים אלו נעלה על נס את יישובי עוטף ישראל אשר עמדו בסופה ובסערה מאז ימי הקמתם ועד היום. נישא תפילה לשובם המהיר של אנשי הישובים לביתם, להתחדשות ולצמיחה של הבית והקהילה.

לו יהי.