נִזְכֹּר אֶת בָּתֵּינוּ אֵלֶּה, אֶת הַחֲלוֹמוֹת וְהַתִּקְווֹת שֶׁנִּרְקְמוּ בֵּין הַכְּתָלִים, וְאֶת יְפִי הַיּוֹם־יוֹם בּוֹ בֹּרַכְנוּ תַּחַת אלה הַגַּגּוֹת. אֶת קוֹלוֹת הַבְּכִי וְהַצְּחוֹק שֶׁנִּשְׁמְעוּ מִבַּעַד לַקִּירוֹת, אֶת רֵיחַ אֲרוּחַת הָעֶרֶב וְנִיחוֹחַ הָעוּגוֹת לְשַׁבָּת, אֶת טְפִיפוֹת הַצְּעָדִים בַּחֲדָרִים וְהָאוֹרוֹת בַּחַלּוֹנוֹת. נִזְכֹּר אֶת הַשְּׁכֵנוּת בֵּין הַבָּתִּים, אֶת הַמִּרְפֶּסֶת הַמּוֹבִילָה אֶל הַדֶּשֶׁא הַמּוֹרִיק, אֶת הָעֵץ הַמֵּנִיב וְהַגִּנָּה הַפּוֹרַחַת.

תִּזְכֹּר קְהִלַּת [שם הישוב/קהילה] אֶת הַכְּתָלִים שֶׁהֵגֵנּוּ וְנָתְנוּ מַחֲסֶה – עַד אֲשֶׁר קָרְסוּ. נִזְכֹּר אֶת הַדְּלָתוֹת שֶׁהָיוּ פְּתוּחוֹת תָּמִיד וְאֶת פְּרִיצָתָן עַל יְדֵי מְבַקְּשֵׁי נַפְשֵׁנוּ.

נֹאמַר כְּאֶחָד: לֹא אֶשְׁכָּחֲךָ, אַעֲלֶה זֵכֶר בֵּיתִי עַל רֹאשׁ שָׂמַחְתִּי. אֶת גַּל הַלְּבֵנִים הַנּוֹתָר נַנִּיחַ כִּיסוֹדוֹת לְבִנְיַן לְבָבוֹת חָדָשׁ. נָשִׂים אֶת הֲרִיסוֹת בָּתֵּינוּ אֶבֶן פִּנָּה לַהֲקָמַת קִבּוּצֵנוּ מִבְּרֵאשִׁית.

בְּבִנְיַן [שם הישוב/קהילה]  נְנֻחַם.

*היזכור שלפניכם/ן נכתב על-ידי מרים הולצמן, חברת צוות המכון ומלווה קהילות מטעם מיזם 'צומחת שוב', במסגרת ההכנות לטקס פרידה לבתים שהוחרבו באירועי ה-7 באוקטובר בקהילות הנגב המערבי, לקראת הריסה ובנייה מחודשת.