יום הזכרון
ספרות ושירה /

יהודה עמיחי

אין לנו חיילים אלמונים

אֵין לָנוּ חַיָּלִים אַלְמוֹנִים,

אֵין לָנוּ קֶבֶר הַחַיָּל הָאַלְמוֹנִי,

מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַנִּיחַ זֵרוֹ

צָרִיךְ לְפָרֵק אֶת זֵרוֹ

לְהַרְבֵּה פְּרָחִים וּלְחַלְּקָם

לְעָלִים וּלְפַזְּרָם.

וְכָל הַמֵּתִים שָׁבִים הַבַּיְתָה

וּלְכֻלָּם שֵׁמוֹת,

גַּם לְךָ, יוֹנָתָן

תַּלְמִידִי, אֲשֶׁר שִׁמְךָ בְּיוֹמָן הַכִּתָּה

כְּשִׁמְךָ בִּרְשִׁימַת הַמֵּתִים.

תַּלְמִידִי שֶׁהָיִיתָ,

בַּעַל שֵׁם שֶׁהָיִיתָ,

בַּעַל שִׁמְךָ.

בָּאַחֲרוֹנָה יָשַׁבְתִּי אִתְּךָ

בְּאַרְגָּז מְכוֹנִית בְּדֶרֶךְ הֶעָפָר

לְיַד עַיִן גֶּדִי. אָבָק

הִתְרוֹמֵם מֵאֲחוֹרֵינוּ

וְלֹא רָאִינוּ אֶת הֶהָרִים.

אָבָק הִסְתִּיר אֶת מָה שֶׁצָּרִיךְ

הָיָה לִקְרוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים

לְאַחַר מִכֵּן: עַכְשָׁו.

אָנָּא, גַּם אֵלֶּה שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אוֹתוֹ,

אֶהֱבוּ אוֹתוֹ גַּם אַחַר מוֹתוֹ,

אֶהֱבוּ אוֹתוֹ: עַכְשָׁו חָלָל,

מָקוֹם רֵיק שֶׁצּוּרָתוֹ – צוּרָתוֹ

וּשְׁמוֹ – שְׁמוֹ.

עוד לחג >