מיריק גרזי
בזלת
בית השיטה
הָאֲדָמָה הַזּוֹ שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים עָלֶיהָ,
אַדְמַת הַגְּבָעוֹת שֶׁלָּנוּ,
שׁוֹמֶרֶת בְּחֵיקָהּ אֶת אַהֲבוֹתֵינוּ.
עֲרֵמוֹת הַבַּזֶּלֶת הַשְּׁחֹרוֹת -
הַסְּקוּלוֹת,
צוֹפוֹת בַּשָּׂדוֹת הַנִּפְרָשִׁים,
רִקְמָתִיִּים,
צְהֻבִּים, יְרֹקִּים, אֲדֻמִּים, שְׁלַל צְבָעִים.
הַבָּנִים. הַבָּנוֹת. הַקְּבָרִים הַסְּדוּרִים.
קוֹשְׁרִים אוֹתָנוּ.
כָּאן.
מַעֲמִיקִים אֶת רַגְלֵינוּ הַנְּטוּעוֹת.
הַאִם אֶפְשָׁר לִסְכּוֹת,
שׁוּב וָשׁוּב לִסְכּוֹת, לְנַסּוֹת,
שֶׁדַּי, שֶׁדַּי,
שֶׁלֹּא עוֹד?
כַּכָּתוּב:
רְאֵה, נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַיוֹם, אֶת הַחַיִּים,
וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים.