לֹא הָיִיתָ מַאֲמִין. אֵיךְ שֶׁהַמִּדְבָּר פִּתְאֹם הִתְרַחֵק.

וּכְלֵי הַמַּשְׁחִית הַמְּחֻפָּרִים קָטְנוּ וְהָלְכוּ
וְהָאָרֶץ נָעָה לְאִטָּהּ וְסָבְבָה כְּמוֹ בַּחֲלוֹם
וְנָשְׁבָה רוּחַ קֵרְחִית מוּזָרָה, וְהַחֹשֶׁךְ יָרַד לְאַט,
וּבֵין הָעֲנָנִים נִרְאוּ כּוֹכָבִים, בְּפֵרוּשׁ כּוֹכָבִים,
וְאָז הַלֵּב פָּרַח וְהִשְׁתּוֹלֵל וְלֹא הֶאֱמִין,
לֹא רָצָה לְהַאֲמִין, (אֲבָל אוּלַי לֹא יָכוֹל,) וּלְרֶגַע
נִרְדַם, וְאָז בָּאָה מַכַּת הַנְּחִיתָה הַקָּשָׁה, הַיְּבֵשָׁה.

​

23.12.1973, סיני