כְּאוֹתָם גְּבִיעֵי הַנֵּרוֹת בַּחֲנֻכִּיָּה, הַהוֹלְכִים וּמִתְמַלְּאִין

מִן הַנּוֹתָר, מִן הָאֵשׁ וְהַמֵּאִיר.

כַּנֵּרֹת הַלָּלוּ, הַזְּקוּפִים וְהַחַיִּים, הַהוֹלְכִים וּפוֹחֲתִין

וּנְמַסִּים מִן הַמּוּצָק אֶל הַנּוֹזֵל וְהַדּוֹמֵם.

בְּאֵלֶּה הַיָּדַיִם, הַמַּצִּיתוֹת וּמַדְלִיקוֹת

וּמַצִּיבוֹת אֶת הַחַי עַל הַמֵּת, חַי עַל מֵת.

בְּאֵלֶּה הַשְּׂפָתַיִם, הַנָּעוֹת בֵּין קִינָה

לִתְפִלָּה וּלְשִׁירָה וְחוֹזֵר חָלִילָה. וְחָס.

כָּךְ אָנוּ קָמִים מִן הַשִּׁבְעָה,

מִתְקוֹמְמִים אֶל הַשְּׁמוֹנָה,

יוֹרְדִין בַּחֹשֶׁךְ, וּמַעֲלִין בָּאוֹר,

מִן הַשּׂוֹרֵף, מִן הַהוֹרֵג, מִן הַדּוֹאֵב,

אֶל הַמַּדְלִיק, אֶל הָאוֹרֵג, אֶל הָאוֹהֵב.

(חנוכה תשפ"ד, ימי מלחמת חרבות ברזל)