וְאַתְּ אֲפִלּוּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת שֶׁאֵינֵךְ,
וְכָךְ אַתְּ שׁוֹכֶבֶת שָׁם יָפָה כָּל-כָּךְ,
בְּתוֹךְ הַהֲרִיסוֹת הַנּוֹרָאוֹת כָּל-כָּךְ.
עָטוּר מִצְחֵךְ בִּשְׂעָרֵךְ הַזָּהֹב,
וְהַטַּבַּעַת מְלַטֶּפֶת אֶת כַּף יָדֵךְ.

וּמִי יְחַלֵּץ אוֹתָךְ מִשָּׁם, יַלְדָּה יָפָה ?
וּמִי יָהִין בְּלִבּוֹ לְכַסּוֹת אֶת פָּנַיִךְ 
בַּשְּׂמִיכָה הַשְּׁחֹרָה, הַדּוֹקֶרֶת?

וְאַתְּ אֲפִלּוּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת שֶׁאֵינֵך.

וְנִשְׁמָתֵךְ מְרַחֶפֶת מֵעַל הַכִּכָּר מְרֻבַּת-הַזְּרוֹעוֹת,
מֵעַל הַכִּכָּר הַיָּפָה,
הַכִּכָּר הַהוֹמָה,
הַכִּכָּר הַהֲמוּמָה.

וְנִשְׁמָתֵךְ חוֹלֶפֶת מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת,
מֵעַל הַשָּׂדוֹת הַחֲרוּשִׁים, הַנִּפְרָשִׂים,
מֵעַל הַגַּגּוֹת הָאֲדֻמִּים,
מֵעַל הַיָּם.

וְאַתְּ בָּאָה לְאַבָּא וְאִמָּא,
וְהָרִהוּט הַיָּפֶה, וְהַתְּמוּנוֹת עַל הַקִּיר,
כְּאִלּוּ, כְּאִלּוּ, כְּמִיָּמִים יְמִימָה.

וְאַתְּ יוֹדַעַת כִּי הֵם יוֹדְעִים,
וְאַתְּ רוֹאָה אוֹתָם שׁוֹתְקִים,
וְאַתְּ יוֹדַעַת כִּי הֵם יוֹדְעִים.

חַבְּקִי אוֹתָם, יַלְדָּה יָפָה,
כִּי עָלַיִךְ אַבָּא וְאִמָּא בּוֹכִים,
כִּי עָלַיִךְ אֲנַחְנוּ בּוֹכִים,
כִּי עֵת הַשְּׁתִיקָה הִגִּיעָה.

 

נכתב ב 20.10.1994 לזכר שירה מרוז-קוט בת ה – 20 שנהרגה בידי בן-עוולה בפיגוע בדיזנגוף, באוטובוס קו 5 ב-19 באוקטובר, 1994.
בתם של לאה ז"ל ועודד מרוז מבית השיטה.