אהרון שבתאי
לא ספפו, התנאי ליופי, הוא מלחמת המעמדות
הַדָּבָר הֲכִי יָפֶה, אָמְרָה סַפְּפוֹ, הוּא מִי שֶאוֹהֲבִים.
לֹא, סַפְּפוֹ, אֲנִי אוֹמַר, מִי שֶאוֹהֲבִים לֹא יִהְיֶה יָפֶה
כָּל עוֹד קַבְּלָן אוֹ תַּאֲגִיד אוֹ חֶבְרַת כֹּחַ אָדָם מוֹצְצִים אֶת דָּמוֹ –
בַּחֲמִשָׁה עָשָׂר שֶׁקֶל לְשָׁעָה אֵין עַתִּיד לַיֹּפִי.
תְּנִי לִי לְהוֹצִיא לָךְ מְהָרֹאשׁ אֶת הָחָרָא שָהָאֱכִילוּ אוֹתָךְ.
אַנַקְטוֹרְיָה לֹא תִּהְיֶה יָפָה אִם תֵּאָלֵּץ לַעֲבֹד בְּמִשְׂרַד לִווּי,
אַטִיס לֹא תִּקְלַע זֵרִים אִם הַמִּפְעָל יְפֹרַק וְיֻעֲבָר לְקַהִיר.
לָכֵן, הַדָּבָר הֲכִי יָפֶה, הַתְּנַאי לַיֹּפִי, הוּא מִלְחֶמֶת הַמַּעֲמָדוֹת.
צָדַקְתְּ, לֹא פָּרָשִׁים אוֹ צָבָא חָמּושׁ, לֹא סְפִינוֹת,
אַךְ כְּשֶׁיִגְבְּרוּ אַחֲוַת הָעוֹבְדִים, הַשִּׁתּוּף, הַשִּׁוְיוֹן
אוֹ אָז הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יִתְנַשְׁקוּ בְּעֵינֵי אֲהוּבָתִי.
לָכֵן, גַּם לֹא בְּקֶרֶב הַסּוֹפְרִים, לֹא בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, לֹא בְּקוֹנְצֶרְט
תִּמְצְאִי הַיּוֹם אֶת הַיֹּפִי, אֶלָּא בָּאִגוּד הַמִּקְצוֹעִי -
פּוֹעֲלֵי הַזֶּבֶל, מַשָׂאִיּוֹת הַזֶּבֶל, סַפְּפוֹ, הֵם הַדָּבָר הֲכִי יָפֶה.