מן הדלקה ההיא, אשר שרטה גופכם המעונה והחרוך,
נשאנו אש – לפיד מאיר לנשמתנו,
ובה הדלקנו את שלהבת החירות 
עמה הלכנו בקרבות על אדמתנו.
את מכאובכם, שאין לו אח במכאובים,
יצקנו לברזל חוצבים ומחרשות חדות שיניים;
את עלבונכם הפכנו לרובים;
את עיניכם למגדלור ספינות, קְרֵבות בליל - -

ממשואות עירכם ההרוסה 
נטלנו אבן מפויחת ומנותצת,
והיא הפכה לאבן הפינה ואבן המסד,
לאבן החומה אשר אינה נפרצת.
שירכם, אשר נחנק בשלהבות,
עלה פורץ בפי פלוגות המחץ כמו נדר,
ועמדו עלו העֹז והכבוד,
והתקוה העתיקה אשר אינה אובדת - -
נקמנו את מותכם המר והבודד 
באגרופנו, שכבד הינו וחם הוא;
לגטו השרוף הקמנו פה גל-עד 
גל-עד חיים, אשר לנצח לא יִתֶּמו.