אֵלּוּ הֵם רַק

נְדָרִים קְטַנִּים שֶׁאֲנִי

נוֹדֵר לְעַצְמִי כְּגוֹן:

לִפְקֹד אֶת קֶבֶר

אֲבִי בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבִּי.

כְּגוֹן לָרוּץ בָּעֶרֶב

אַחַר מְעוֹף הָאֲנָפוֹת

אֶל מֶרְחַקָּן, לִהְיוֹת

שׁוּב יֶלֶד מִתְנַשֵּׂא

אֶל מִגְדָּלָיו. לְהִתְמַלֵּא

מֵרֵיחַ חֹשֶׁךְ מִתְקָרֵב,

מִלֹּבֶן הֲדָרִים פּוֹרְחִים.

 

אֵלּוּ הֵם רַק

דְּבָרִים קְטַנִּים שֶׁאֲנִי

חָפֵץ לְעַצְמִי כְּגוֹן

לִנְדֹּר עוֹד וְלִנְדֹּר

עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּכֹחִי

לְהָקִים אֶת הַמֵּתִים.

 

אלישע פורת, עין החורש, קיץ 1973

סיפורו של השיר בקצרה כפי שכתב אלישע פורת מעין החורש על שירו נדרים קטנים:

השיר נדפס לראשונה בספר שיריי "חושניה המסגד", שיר לירי-אישי שהתגנב אל בין שירי מלחמת יום כיפור, ונשכח לימים כמו שירי הספר כולם. אריה בן גוריון ז"ל, איש בית השיטה, שמר אצלו את גירסת הפרסום הראשון בעיתון.ולימים כינס אותו בקובץ מיוחד: צבי שוע אריה בן גוריון, ״ילקוט יום הכיפורים" 1987, תשמ״ז. השיר נדפס בעמ' 222. הוצ' ארכיון החגים בית השיטה. ד״ר מוטי זעירא, איש גבעת-חיים-איחוד, קרא אותו שוב, לפני שנים אחדות, אהב אותו, וכינס אותו לדפדפת מיוחדת על יום הכיפורים, שהבין לקיבוצו, 2002.

מהדפדפת הועלה השיר לאתר של מכון החגים, בבית השיטה, ומהרגע שהועלה לרשת 

״נחטף" לבלוגים לקריאה אישית ולטקסים בקהילות שונות בארץ.