אָבִיב

 

הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ,

אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? –

הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ,

וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין.

 

מַה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ,

אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב?

אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ

אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו?

 

הַאֶרְגַּז?  הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם?

הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי...

אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם,

רַק הַפַּעַם...  הַפַּעַם וְדַי!

 

אָבִיב

  

וְהִנֵּהוּ שׁוּב לְפָנַי –

מִתְחַטֵּא, מְשַׁדֵּל, מְפַיֵּס

וּמַדְלִיק בְּלִבִּי מְדוּרָה

כִּבְחַג שֶׁל בַּעַל הַנֵּס.

 

עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְּרִיתִי,

לִי רֵעִים בְּסֵתֶר הַיָּם,

וְשִׂיחַת אִילָנוֹת אָבִין

כִּשְׁלֹמֹה הַנָּבוֹן בָּאָדָם.

 

לְקוֹלוֹת הַלַּיְלָה בִּי נִיב,

לְחֶדְוַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם –

הַאֲנִי אַכְלִים אֶת הַיָּד

הַמּוּשֶׁטֶת לִי לְשָׁלוֹם?

 

אָבִיב

 

כָּזֶה מֵעוֹדוֹ: מִתְגַּלֶה בְּמַפְתִּיע

וּמֵשִׂיחַ, מֵשִׂיחַ לַלֵּב,

בְּלִי אֹמֶר –

רַק רֶמֶז, רַק זִיע.

 

אֶל גָּדֵר דְחוּיָה, אֲפֹרַת פָּנִים,

רַבַּת הַכְנָעָה לַגּוֹרָל,

קַבְּצָנִים עַלִּיזִים – סַבְיוֹן וְחַרְדָּל –

נִדְחַקִים בַּסָּךְ.

 

צִיץ הַגִּנָּה – וַאֲנִי.

עוֹף הַשָּׁמַיִם – וַאֲנִי.

שֶׁהִגִּיעַנִי לְחַג הָאָבִיב – יְבֹרָךְ!