הַשֶּׁקֶט שׁוּב צוֹנֵחַ כָּאן מִשְּׁמֵי הָעֵרֶב
כִּדְאִיַּת דַּיָּה מֵעַל הַתְּהוֹמוֹת
וְקֶרֶן אֲדֻמָּה נוֹשֶׁקֶת לַהַט חֶרֶב
אֶת הַפְּסָגוֹת, הַמִּגְדָּלִים וְהַחוֹמוֹת.

 

רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר
וְהִיא עוֹלָה בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת
וְהִיא נוֹגֶנֶת בִּי כְּנֵבֶל הֶעָשׂוֹר
רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר.

 

הִנֵּה זוֹחֵל הַצֵּל מִבֵּין גִּבְעוֹת הָאֹרֶן
קָרֵב בַּסֵּתֶר כְּאוֹהֵב אֶל הַשְּׁכוּנוֹת.
וּמוּל פָּנָיו קְרִיצוֹת, רִבּוֹא עֵינֵי הָאוֹר הֵן,
לְפֶתַע נִפְקְחוּ אֵלָיו כְּנִפְעָמוֹת.

 

רָאִיתִי עִיר...

 

בְּדוּמִיַּת אַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה נוֹשֶׁמֶת
וּבִקְטִיפַת שְׁחָקִים רְסִיס אַחֲרוֹן מַחְוִיר
אַךְ שַׁחַר כְּבָר כִּפַּת זָהָב שֶׁלָּהּ אוֹדֶמֶת
לְמַגָּעוֹ הַחַם, הָרַךְ שֶׁל אוֹר צָעִיר.

 

רָאִיתִי עִיר ...