אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ, 
אֶרֶץ רְוַת שֶׁמֶשׁ...
אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ, 
אֵיפֹה אוֹתוֹ שֶׁמֶשׁ?

אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ, 
עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה, 
שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי-לֶכֶת 
צָצִים עַל כָּל גִּבְעָה.

אֶרֶץ – בָּהּ יְקֻיַּם 
כָּל אֲשֶׁר אִישׁ קִוָּה,
נִכְנַס כָּל הַנִּכְנָס –
פָּגַע בּוֹ עֲקִיבָא.

"שָׁלוֹם לְךָ, עֲקִיבָא!
שָׁלוֹם לְךָ, רַבִּי!
אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים, 
אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?"

עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא, 
אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי:
"כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, 
אַתָּה הַמַּכַּבִּי!"

"כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים,
אַתָּה הַמַּכַּבִּי! 
אַתָּה הַמַּכַּבִּי!"

 

זהו הנוסח המאוחר יותר - והאופטימי  - שכתב טשרניחובסקי לשיר, לכבוד ועידה עולמית של תנועת "החלוץ" בברלין. כל הנכנס לארץ פוגש ברבי עקיבא (המנהיג הרוחני של מרד בר כוכבא דווקא), שאומר לו "אתה המכבי". הגרסא המוקדמת של השיר פחות בטוחה ומכילה ספקות לגבי הארץ. נעמי שמר, בגרסא המוכרת, שילבה בין שני הנוסחים.