מדרש יונתי
מילים ולחן: מאיר אריאל
"יונתי בחגווי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את מראייך, השמיעיני את קולך, כי קולך ערב, כי מראך נאווה". (שיר השירים)
שאלו על לב ירושלים
שאלוה לשלומה -
אבנים בלב ירושלים
כיכר השוק הומה.
בשקרים ועוול מתעטפת
לרגל מלאכת החומה
אך מבעד לצעיף נשקפת
עירנו עירומה.
שלא רודפת צדק צדק
לא רוצה שלום
כי אין שלום בלי צדק
- רק למה באנו הלום?
-החלמנו חלום?
- הניקץ היום?
יונתי שוב בחגווי הסלע
מרטט הנץ מעל -
ובסתר מדרגה לבלע
נפער פי הנפתל
זה - ארצות הים מאחורינו
אנחנו תשוקתם.
זה - הארצות שמסביבנו
אנחנו זימרתם.
זו - אותה השיירה בדרך
הפונה לים.
דולק בעקבותיה מלך
מרוח בדם,
מידבר, חייתו – גם,
עלינו הם כולם.
איך ירושלים מתיפייפת
ורוקדת ברבים -
משתתפת בטח משתפשפת
עוטיה על עדרים.
שאלו בפילפולי שריה
לא שיעור ולא קומה
רק גפרור חסר בין חצריה
וכל חצר הומה.
וכבר היינו בתנור,
עכשיו על המחבת.
מתפמפמים כבוד שכור,
- מתפצפצים מעט,
- נשרפים כמעט,
- נצרפים לאט.
מה לך כל כך נמרץ שלוח
להתגרד על הסכין?
די כבר תן גם לסכין לנוח -
כן, רד מהסכין.
ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות
שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות?
בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה
בחסינות מושל? הזו גאולה? הזה כבודה?
כגנב במחתרת יהודה?
ולמי תמכור את "שדך" בשנת שמיטה
או אולי תתאסלם או תתנצר לשנה?
ולפני מי תיתמם שביעית אחר שביעית
בעוד האדמה אשר תחתיך כשפחה נשבית?
בעיני מי זה מוצא חן? אדמה אתה לוקח -
גאולה לא נותן. או אולי אצבעותיך
הדוקות מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד -
מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר?
מתורגלות לשמוט?
הוא מאמא מאמא אדמה
הו מאמא אדמה.
הוא מאמא מאמא אדמה,
- אדמה אדמתי!
- עד מותי!
עד מה אדמ-תי.
אל תעוררו ואל תעירו
שנאה שלא תחפץ.
רק תצא אותה כבר לא יחזירו
לא רב לא שר לא שץ.
מישהו עוד יתעורר עלינו
כמקיץ מחלומו:
נימחה אנחנו ושללינו
נשקע בתהומו.
לו רק הראיני את מראיך,
השמיעני קולך.
אמת וצדק בשעריך,
- זה נאווה מראך!
- זה ערב קולך
- חן בעיני דודך!
השיר משובץ בהתייחסות לפסוקים ומדרשים רבים. שימו לב לדוגמא לגרסת מאיר אריאל בבית הרביעי (יונתי שוב בחגווי הסלע) למדרש הבא, מתוך מכילתא, פרשת בשלח, ב', י"ג:
למה היו ישראל דומין [על הים], ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק סלע, והיה שם נחש מקנן. אם תכנס לפנים - הרי הנחש נושף. ואם תצא לחוץ - הרי הנץ עומד בחוץ. מה עשתה! התחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע בעל השובך ויבא ויצילה. כך היו ישראל דומים על הים: לירד לים לא היו יכולים, שעדיין לא נקרע להם ; לחזור לאחוריהם לא היו יכולין, שכבר פרעה הקריב; מיד נתנו עיניהם בתפילה: 'ויצעקו בני ישראל אל ה' ".