עטור מצחך זהב שחור (אינני זוכר אם כתבו כך בשיר)

מצחך מתחרז עם עיניים ואור(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר)

אך למי שתהיי

חייו מלאי שיר.

חלוקך הוורוד צמרירי ורך.

את בו מתעטפת תמיד לעת ליל.

לא הייתי רוצה להיות לך אח,

לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך

ורואה חלומות עגומים של קדושה

ולמולו את, אישה.

את אוהבת להיות עצובה ושותקת,

להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק.

ואני, שלא פעם אביט בך בשקט,

אין קול ודברים,

שוכח הכל אודות אחרים.

שוכנת נפשי בין כתלי ביתך.

ושבויה בין כתליך ממני נפרדת

עת אני בגופי נפרד ממך.

פרוס חלומי כמרבד לרגליך

צעדי, אהובה, על פרחיו פסיעותיך.

לבשי חלוקך הוורוד לעת ליל.

עוד מעט ואבוא אליך.

עטור מצחך זהב שחורי

קרב אל שפתי כחרוז אלי שיר.

אז אלחש באוזניך עד בוקר, עד אור, כשיכור:

עטור מצחך זהב שחור.