האש מפצחת זרדים בדממה,
משחיר הקפה בפינג'אן-
ספור נספר וספור גם נשמע,
חדש וכמובן גם ישן.

אם יש מין צ'יזבאט אשר איש משום-מה,
איננו רוצה כלל לשמוע,
ישנם עתיקים שיינם משומר-
נקשיב אליהם בבלי-נע:

 

הרוח רועשת,
גחלת לוחשת,
וליל עלינו ירד.
מערב עד שחר,
ספר לנו אחא,
ספר נא, ספר נא צ'יזבא ...

 

ספר נספר על כיבוש ביר-אל-חרת,
על ליל הקרבות שחלף.
איך יוסלה-חסה משלש-מאות ירד
הוריד בליל-חושך צלף ...

אח, חברה אזכורה את ציפקה בקרב,
דרוכה מני ראש עד כף רגל,
הייתה חבובה כמו תפוח בסתו,
הייתה עצומה והורגת ...

 

הרוח ...

 

נזכור איך בליל הפריצה לעתלית,
פרצנו אגב, למטבח,
אחת הסבות שנתנו להחליט,
שבטח היה שם פל"מח ...

אתם עוד זוכרים בשבת השחורה,
בסליק לחומרי טופוגרפיה
הסליקר נשכח… ובבוא יום-אורה,
מצאו שמה רק פוטוגרפיה ...

 

הרוח ...

 

נזכור את מסע הפלגה במדבר,
ואודם דלקות על ההר,
נזכור את אותה הזחילה לרדר,
נזכור איך אחד לא חזר ...

אך יום עוד יבוא והאש עוד תלהט,
וסהר ישוט על בתינו:
וסביב המדורה, קצת צ'יזבאט, קצת צ'יזבאט ,
אולי יספרו גם עלינו ...

 

הרוח ...