היום עולה והיום בא,
זמן קצר, המלאכה רבה,
בקושי אפשר לנשום, 
בקושי אפשר לחלום.

כרכבות חולפות ביעף 
מתראים אנו בחטף 
עוצרים ושותים קפה,
זוכרים שהיום יפה.

ודאי ישנו מקום בו 
הכל קורה לאט,
הזמן עומד מלכת 
אולי זה פה על יד.

אולי עוד קיץ 
אנחנו ניפגש 
כולנו נתרגש - 
זה נפלא.
אולי עוד קיץ 
נמחה את הדמעה 
ואם תגיע השעה 
ונבקש - 
אולי עוד קיץ ניפגש.

היום עולה והחום בא,
רוח קם לו מן המדבר.
בקושי אפשר לנשום,
בקושי אפשר לחלום.

כמסלולי הכוכבים,
לפעמים אנו מצטלבים 
נותנים רגע יד ביד,
יכול להיות נחמד.

רק שרוחות המערב 
יביאו סוף לשרב 
ולליבנו - הקלה 
ותקווה גדולה.

אולי עוד קיץ...