שחורה אני ונאוה

כשושנה בין החוחים,

כי נפשי חולת אהבה

רפדו אותי בתפוחים.

 

שחורה משמש אני ונאוה

נוטרת את הכרמים,

דודי אשר נפשי אהבה

הוא היפה בעלמים.

 

שחורה אני...

 

ישנה אני וקול דודי

קורא: "פתחי לי, אחותי,

כי את ליבי ומאודי

בואי, בואי, יונתי."

 

שחורה אני... 

 

שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם; כְּאָהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה.  אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ;

(שיר השירים א, ה'-ו')