שנו רבותינו: כשחרב הבית בשניה רבו פרושים בישראל, שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להם ר' יהושע, אמר להם:

בני, מפני מה אין אתם אוכלים בשר ואין אתם שותים יין?

אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי המזבח ועכשיו בטל?

ונשתה יין שממנו מנסכים על גבי המזבח ועכשיו בטל?

אמר להם: אם כן, לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות. אפשר בפירות...

פירות לא נאכל, שכבר בטלו ביכורים. אפשר בפירות אחרים...

מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים.

שתקו.

אמר להם: בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל-עיקר אי- אפשר, שכבר נגזרה גזרה; ולהתאבל יותר מדי אי-אפשר. שאין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה, אלא כך אמרו חכמים: 
סד אדם את-ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט; עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר בה דבר מועט; ועושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, שנאמר: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי וגו'.

וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחה, שנאמר: "שימחו את ירושלים... שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה".