זאב ז'בוטינסקי
בהלך–רוח של ט' באב
מתוך נאום ורשה, ט' באב תרצ"ח , 1938
מזה שלוש שנים אני פונה אליכם, יהודי פולין, עטרת יהדות העולם, בקריאה.
אני מזהיר אתכם בלא הפוגה, שהקטסטרופה מתקרבת. שערותי הלבינו וזקנתי בשנים אלו, כי ליבי שותת דם על שאתם, אחים ואחיות יקרים, אינכם רואים את הר הגעש שיתחיל תכף לפלוט את אש ההשמדה. אני רואה מראה איום, הזמן קצר בו אפשר עוד להינצל.
אני יודע: אינכם רואים, כי אתם טרודים ובהולים בדאגות יום-יום. האזינו לדבריי בשעה השתים-עשרה:
למען השם! יציל נא כל אחד את נפשו, כל עוד יש זמן לכך - והזמן קצר!
ועוד דבר ברצוני לומר לכם ביום תשעה באב זה: אלה שיצליחו למלט את נפשם מהקטסטרופה, יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה: לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית. איני יודע אם אני אזכה לזאת, בני כן! אני מאמין בזאת כשם שאני בטוח שמחר בבקר שוב תזרח השמש. אני מאמין באמונה שלמה.