לחיות עם הצער. עם פני רעים הנשמרים בנעורי-הנצח של התמונות. עם פני בנים ונכדים ונינים הממשיכים להלחם בארץ הזאת העייפה להורגים.

לחיות עם מלחמת העצמאות הנמשכת, עם תחושת הצדק המפעמת בלב הצבא הזה אשר עלה מן המחתרת, אשר נוצר בסערת הקרב, לחיות כנרדף בעמים אשר כבש את חירותו, אשר גאל את אדמתו השדודה.

לחיות עם הבדידות המרה, עם השנאה השוצפת, עם דרשות הסתה, עם הטרור הנמשך, עם העצמים החשודים, עם סכנת הצבאות המתעצמים מעבר.

לחיות, לא להתייאש, לא להתכער, לא להתפתות, לחיות ולהאמין, לחיות ולקוות, לחיות ולעשות למען עתיד אחר במזרח, למען ברית עמי בני-שם שתכרת בבוא יום.

לחיות ללא אשליה, לחיות ללא עייפות. ללא ויתור על העיקר. לחיות ולהתעצם, לחיות ולהמשיך לחיות ולהאמין.

לחיות ולבנות את הארץ הזאת, לחיות ולעלות, לחיות ולהעלות.

לחיות עם סבלנותה של אומה בת אלפי שנים, עם התלהבותה הקנאית של אומה צעירה הנוצרת על האבנים, לחיות למרות הכל, לחיות ולבנות את גשרי השלום.

לחיות ולכונן בארץ ישראל את החברה החדשה, את חברת הצדק ועילוי האדם.

ליצור תרבות עברית, לקדש את אוצרותיה, לקרוע את כל החלונות אל כל הטוב והיפה בתרבות האדם.

לנשוך שפתיים ולחיות. לקוות ולהיות. לעבוד קשה ולהחיות. לתקן מעוות ולחיות.

לפתוח לבבות. ללמוד מן הניסיון. לחיות את הרגעים הקטנים ואת השנים הגדולות, את הזוטות, את ההבלים ואת התקופה הסוערת.

לחיות עם הצער, לחיות עם אמונה.