ילדי "השומר הצעיר", אל כל חברי הקן בוורשה, גיטו חזק!

​

הפעם לא תתלקח המדורה השומרית. לא נצא הפעם לחוג את חגנו היקר בחיק הטבע. לא נקים מחנה צופי, לא נטה אוהל ולא נפגין את כוחנו קבל עם ועדה. בגטו צר, באפלת "השכונה היהודית", בימי גסיסה ואבדון, טמיעה וכישלון לבני עמנו, חל חג הנוער והמרד - ל"ג בעומר. סגורים בתוך החומה, מנותקים מן השדה רחב הידיים, מובדלים מהעולם הרחב על ידי גדר תיל, חומות לבנים, משמרות פראי אדם - נדונים להרס, רעב ומוות... תקופה הרת עולמות היא התקופה, ובבואנו לסקור בל"ג בעומר תש"א את עבודתנו ולקבוע לה קווים להבא, עלינו להגיד: דור דור ומדורתו - דור דור וייעודו. והייעוד של דורנו אנו הוא: לשמור על הניצוצות הקדושים שניצלו וללבותם, בבוא השעה, לאש המרד, אשר תשרוף ותעקור את כל שרשי הרע שבאדם ובחברה. יעודנו הוא - אש להצית, אולם לא האש המחריבה והורסת אשר כיליון בעקבותיה, אלא זאת הנושאת בחובה אור לחשכת הגטאות, גאולה למצפים לה, התקדמות למפעל השחרור האנושי.

בל"ג בעומר תש"א נעשה חשבון-נפש של הישגינו וכישלונותינו ונדע: בחשבון האחרון יקבע לא הכוח הגס, המזוין והברוטלי של אויבנו, אלא אך ורק עוזנו הפנימי וקנאתנו לרעיונות המרד, שאותם טפחנו וקידשנו מאז. ולכן, לא יהיה לנו מפקד הכוחות בל"ג בעומר תש"א, אלא חשבון-נפש פנימי נאמן על התנועה השומרית. החתירה לחיסון הפנימי של התנועה היא שהאירה לנו, את דרכנו, במשך השנה האחרונה ולאורה עלינו גם לבחון את מעמדנו הנוכחי.