הקומץ הקטן של האנשים אשר עמדו בחייהם על משמר הצפון, כשהם בודדים ועזוּבים, קרועים ובלויים, רעבים וקופאים, זכו מידי ההיסטוריה העברית להעטר לאחר מותם בזיו וזוהר של גיבורי האומה. יש בזה מאוֹת הזמן, ששמם לא נשכח, שכבודם לא חולל, שלא הפכו בעיני העם ל"ביריונים" ול"סיקריקין".

 

יש בזה מאות הזמן, שלב הילד העברי הומה לקראתם, שהלורד היהודי אנגלי מציב להם מצבה, שהמדינאי הציוני [1], אשר לימד בעצם ימי תל חי, כי "אם אנחנו בעצמנו נרצה לעמוד ולהגן על המקומות האלה, לא יצא מזה כלום" - קושר להם כתרים ונאחז בשמם. יש בזה מאוֹת הזמן, שאותה פינה בודדת, אשר שנים על שנים טרחו פועלים עברים להחיותה משממתה פני המאורעות ואחרי המאורעות - ללא עזר וללא הבנה בחוגיינו "המדינאיים" - נעשית עתה לתל-חיים אשר הדרך אליה הומה מאדם רב.

אולם גם ביום חג אל תטושטש ואל תסורס האמת ההיסטורית, ואל יולבשו אנשי תל-חי איצטלה כוזבת, שאינה הולמת אותם. אל ישָכח כי במערכה כפולה עמדו ונפלו גיבורי תל-חי: לא רק במערכה עם שודדים ובוזזים מבחוץ, שעלו להשמיד את נאות השלום והעבודה, כי אם גם במערכה עם האדישות, הרפיון, ההתנכרות והפחד מבית, בתוך הישוב עצמו ובקרב מנהיגיו. אל תישָכח הבדידות האיומה, בה עמדו שם האנשים בחייהם, ומה היה היחס אליהם והעזרה מצד בעלי היכולת, בעלי ההשפעה ובעלי ההבנה "המדינית הצרופה" [2]. ובה גם לזכור, ולא להשכיח, מה היה קלסתר פניהם המוסרי והחברתי של אנשי תל חי: אנשי עבודה, אנשי קבוצה, אנשי מהפכה וסוציאליזם. עולמם הרוחני היה דווקא "שעטנז" בלשונם של אחרים [3].

 

בלשוננו: מזיגה חיונית של אהבת העם והארץ עם עיקרי האמונה של מוסר העבודה והצדק הסוציאלי. ואולי מזיגה זו, אשר הזינה את נפשם והניתנת לשימצה בפי נביאי הלאומיות "הטהורה", היא שעשתה אותם - ולא את אחרים - למקדשי שֵם האומה בשעת ניסיון, היא שעשתה אותם לחלוצי אמת, להולכים לקראת העתיד, לסוללי הדרך של חיי עבודה לאוּמה הנגאלת.

[1] הכוונה לז'בוטינסקי שאמר כמשקיף בישיבת הועד הזמני ליהודי ארץ ישראל: "חושב אני, שכל אלה הנמצאים באיזור הצרפתי צריכים לשוב לארץ ישראל".

[2] ברל כצנלסון רומז, כאן ובמקומות אחרים במאמר, לרוויזיוניסטים ובראשם ז'בוטינסקי שטענו שאת המשבר בצפון יש לפתור בעזרת פעולה מדינית שתביא להתערבות המעצמות.

[3] כאן ובאזכור של נביאי הלאומיות ה"טהורה", רומז כצנלסון לחוגי המרכז ולרוויזיוניסטים שטענו בשם הלאומיות "הטהורה" והחפה מאינטרסים נגד המאבק ה"מעמדי" שעירבה תנועת העבודה בפעולה הציונית, מאבק שכצנלסון ותנועת העבודה ראו בו חלק בתלי נפרד מהמעשה הציוני, לבניית חברה יהודית צודקת בארץ ישראל.