קטיפת פרחים משמעותה הישירה היא הפחתת כמות הזרעים שמהם יוכלו להיווצר צמחים חדשים. יש מינים שלגביהם אין לדבר כל חשיבות: מספר הזרעים הנוצרים עצום כל כך, שקטיפה רגילה לא תפגע בקיומם. מינים אחרים יכולים לעמוד בקטיפה מוגבלת, אך אם נעבור את הגבול, יתחילו ליפחות. במינים אחדים כבר עברנו את הגבול: הם מעטים ופוחתים, וכל קטיפה, אפילו מועטת, מסכנת את עצם קיומם.

​

ביוזמתם של אוהבי הטבע בישראל חוקקה הכנסת את "חוק הגנת פרחי הבר". לפי חוק זה מוסמך שר החקלאות להכריז על ערך טבע מחוץ לשמורות הטבע כערך מוגן. קטיף של כמה סוגי פרחים העומדים על סף כיליון נאסר כליל. כך למשל, נחשב עבריין כל מי שיקטוף נרקיסים צבעונים, מיני איריסים שונים, חבצלות חוף ומיני פרחים אחרים. סוגים אחרים של פרחים לא נאסרו לקטיף; ביניהם כלניות, רקפות, נוריות, דם המכבים ועוד. אך גם קטיף פרחים אלה רצוי שיהיה מסוייג, כי כל זמן שקטיף זה יצטמצם בזר בן 10 פרחים, יש תקווה שהטבע ימלא את החסר. אך אם הקטיף יימשך בקצב מופרז, יעמדו גם פרחים אלה מול סכנת הכחדה ויהיה צורך להחיל גם עליהם את איסורי הקטיף. מורי בית הספר קיימו שיחות מיוחדות עם התלמידים על רעיון ההגנה על צמחי הבר.