מנהגים מיוחדים לעדות ישראל בל"ג בעומר
מנהג עדן - בל"ג בעומר נהגו להדליק נרות בבית-הכנסת כמו ביום טוב ובא הציבור לבית הכנסת ולמד ספר משלי כולו ואחר-כך זמר ופיוט בר-יוחאי ואח"כ זוהר. לאחר תפילת שחרית קראו זוהר, ושבחי רבי שמעון בר-יוחאי מאמרים מפוזרים.
בחדרי תימן - כת ה"עיקשים" בתימן תומכי ספר ה"זוהר" משכימים קום ביום ל"ג בעומר, הולכים להסתפר והולכים אחר כך לבתי כנסיות ללמוד זוהר, מרבים בהדלקת נרות לכבוד רבי שמעון בר יוחאי ויתר הקדושים והצדיקים ועושים חג במאכל ובמשתה, עורכים נישואים וחגי משפחה. ואילו כת ה"דרדעים" המתנגדים לזוהר, אינם עושים כל חג בל"ג בעומר. יוצאים לעבודה כרגיל, אין סעודת חג וגם נישואים לא יערכו באותו יום. הילדים לומדים כל היום בחדר ואינם בטלים מלימודיהם.
מנהגי מצרים - יש נוהגים לגלח ביום ל"ד בעומר, כמו שנוהגים בני ספרד ויש נוהגים להסתפר ביום ל"ג בעומר כמנהג אשכנז. (מתוך הספר "נחלת שבעה", סימן י').
קבורת "גניזה" ברודוס - ל"ג בעומר ברודוס היה חג כמו פסח שני. ביום זה נהגו לקבור את "הגניזה", אספו את כל הספרים הישנים, דפים קרועים של ספרי דת ותפילה מבתים פרטיים ומזה הגנוז בגניזה בבתי הכנסת וסידרו להם לוויה. הקהל שר שירי תוגה, אמר מזמורי תהילים ותפילת אשכבה. יחד עם הספרים הישנים יש וקברו את ספרי הקהל הישנים, דינים וחשבונות מחיי הקהל, פינקסים שעבר זמנם ובדרך זו נעלם מאתנו חומר היסטורי חשוב לחיי הקהילה היהודית. (מתוך הספר תולדות היהודים ברודוס פרק י"ג / פרופ. א. גאלאטי)
פינת רשב"י בתוניס - בתוניס נוסעים מכל הארץ לבית הכנסת העתיק "איל ג'רבה" הנמצא על האי
ג'רבה הסמוך לתוניס. שם עומדים בתפילה כל היום ולעת ערב עורכים סעודה רבתי לעניים. אלה שאין ביכולתם לנסוע לג'רבה מתאספים בבתי כנסיות. כל אחד מכין לו ולמשפחתו פינה מיוחדת היא "פינת רשב"י" - וזכותו של הצדיק תגן עליו כל השנה. בפינה זו מדליקים מנורה מיוחדת היא "מנורת רבי שמעון בר-יוחאי". בבית מדליקים נברשת ענקית בעלת עשרות נרות מעוטרת פרחים צבעוניים. אחרי הצהרים מביא כל אחד את מנורתו לבית הכנסת ללמוד לאורה לזכר הצדיק. כתום ה"לימוד" נערכת סעודה גדולה לבני הנוער בעיקר. (יצחק אלפסי "נרות שבת")
ליל שימורים במרוקו - ל"ג בעומר היה נחשב יום חג ובלילה שלפניו התאספו מניינים - מניינים
ללמוד כל הלילה והיו אוכלים ושותים ושמחים. בטאטואן שבמרוקו היו קוראים לל"ג בעומר "ליל הילולא". עד חצות ליל קראו בזוהר והלכו אחר-כך לרב הראשי לסעודה. הרב קרא תפילת אשכבה או הזכרת נשמות לבני העדה שהלכו אותה שנה לעולם.
עוד לחג >
