חורבן בית-המקדש וירושלים בשנת 70 לספירה הטביע חותמו בהווי היהודי, ועד היום שומר בית ישראל מנהגים רבים שעיקרם "זכר לחורבן". 

נתעכב כאן בקצרה בשניים מהם, הראשון - "תיקון-חצות". 
מנהג עתיק - קשה לקבוע החל ממתי - לקום בחצות-לילה, ללבוש  בגד קרוע, לשבת על הארץ לאור נר מבליח ולקונן על חורבן ירושלים. בין כסה לעשור (בין ראש-השנה ליום- הכיפורים) יש שנהגו גם להתפלש באפר, אגב קינות על החורבן. כדי להתעורר בזמן נהגו לקשור תרנגול (שחור לרוב) לכרעי-המיטה, והתרנגול כדרכו היה "פוצח" בקריאותיו בשעה המיועדת.
בקהילות רבות נהגו שמשי-העדה לנקש בפטיש על הדלת ולעורר ישנים לתיקון-חצות. 

יש ושמו ליד המיטה "משקולת", כעין מאזניים, שבכף אחת מטיל-ברזל ובכף שנייה צנצנת מלאה-מים ובה נקב קטנטן, שדרכו מטפטפים המים טיפיו-טיפין. במשד הלילה הולכת הצנצנת ומתרוקנת ועל ידי זה היא מתרוממת אט-אט מעלה; ואילו המטיל שהיה מאוזן עם הצנצנת, הולך ויורד. בשעת-חצות מסתיים התהליך, מטיל-הברזל יורד ארצה בכוח ומשמיע קול המעורר את בעל-הבית. 

והמנהג השני - שבירת-הכוס על ידי החתן תחת החופה כביטוי סמלי של "זכר לחורבן". דברים מפורשים הקושרים מנהג זה עם טקס-הנישואין ידועים מן המאה ה-13 ואילך. היו חכמים שביקשו למצוא קשר עם דברי התלמוד המביעים הסתייגות משמחה יתירה בדרך כלל, כי "אחרי החורבן צריך שלא להרבות בשמחה אף לדבר מצווה". 

ה״שולחן ערוך", הסיכום ההלכתי הסמכותי של רבי יוסף קארו במאה ה-16, עדיין לא כולל מנהג זה בהלכה; אך אחריו אנו כבר מוצאים אותו כמנהג מחייב, ויש מקומות שנהגו לשבור כוס בשעת חופה, או שמו מפה שחורה או שאר דברי אבלות בראש החתן. המנהג אף התרחב לטקס של כתיבת-התנאים של האירוסין- שבירת-צלחת, וכך נוהגים אף בימינו. 

המפתיע הוא שבזמן קדום יותר, במקורות התלמוד, מנהג זה אינו קשור כלל במשמעות זו. אמנם נמסר לפחות על שני חכמים ידועים ששברו כוסות יקרות בחתונות בניהם; אך הנימוק הניתן שם - האורחים היו מתבדחים ושמחים יתר על המידה, ומשום שהדבר נראה להם כפריקת עול פעלו בזריזות כדי לרסן את היצר הטבעי "המשתולל".

יותר מאוחר נמסר על שפיכת היין בטקס-החופה ועל הטחת כוס של זכוכית בכותל. מכאן יש מקום לסברה שכל העניין היה קשור בתחילתו באמונות מאגיות כלליות, לפיהן במיוחד  בשעת-ההתחברות בין המינים אורבים השדים והרוחות המזיקות לבני-הזוג, וכדי להרחיק את הסכנה הטיחו ושברו ברעש גדול כלי- זכוכית יקרי-ערך.

אגב - גם התרנגול השחור ב"תיקון-חצות" עשוי לרמוז לאמונות עממיות הקשורות במאגיה: גם לתרנגול וגם לצבע השחור מקום ייחודי בהן.