העדות הראשונה אשר בכתובים על מנהג התגלחת הוא האריז"ל , (גדול מקובלי צפת) כפי שמובא ב"שער הכוונות" לתלמידו רבי חיים ויטאל "עניין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג בעומר על קברי רשב"י ורבי אליעזר בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותים ושמחים שם. אני ראיתי למורי ז"ל הוא הא"רי שהלך לשם פעם אחת ביום ל"ג בעומר, הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלושה ימים ראשונים של השבוע ההוא, וזה היה פעם ראשונה שבא ממצרים. והר"ר יונתן שאגיש, העיד לי שבשנה הראשונה קודם שהלכתי אני אצלו, ללמוד עם מורי ז"ל, שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג ידוע, ועשה יום משתה ושמחה... גם העיד ה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנזכרת הלך גם הוא שם וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הזה כנזכר. מעשה זה היה בשנת ש"ל בערך. מדברי רבי חיים ויטאל נראה כי בימיו של הארי"זל כבר היה מנהג זה מקובל כ"מנהג ידוע", וכנראה שזה מנהג עתיק משנים קדמוניות, עוד מימי הראשונים. הארי"זל בא ממצרים למירון לאשר ולקיים המנהג הידוע הזה ביום משתה ושמחה .

 

טקס "חלאקה" - תספורת הראשונה חרדים ומקובלים נוהגים שלא לספר את הבן עד שהוא בן שלוש. יש נוהגים לעשות "חלאקה" בקבר רבי שמעון בר-יוחאי בל"ג בעומר. בטקסיות רבה, מגלחים את ראשם של העלמים, כך שרק ה"פאות" נשארות ואז נושאים תפילה: תפילה נאה כשמגלחים הנערים יהי רצון מלפניך, ה' אלוקי האלוקים ואדוני האדונים, שבזכות כל הצדיקים והחסידים מיום שנברא העולם ועד סופו, ובזכות תורתך הקדושה והטהורה, ובזכות מצוותך ושמותיך הקדושים שבה, ובזכות מצוות פאת הראש, שציוויתינו בתורתך "לא תקיפו פאת ראשכם", ובזכות הצדיק הקדוש הזה מורינו ורבינו ועטרת ראשינו  כמו שזכה הנער לפאת הראש, כן יזכה לתורה ולחופה ולמצוות ולמעשים טובים, ויורה הוראות בישראל בחיי אביו ובחיי אמו, אמן נצח סלה .ואומר מזמור הללוי-יה הללו א-ל בקדשו.