הישיבה בסוכה, היציאה מדירת קבע לדירת ארעי יש בה טעמים רבים.

הראשון בהם - זכר ליציאת מצרים ונדודי העם במדבר ארבעים שנה, והיות בני - ישראל יושבים אז בסוכות. אפשר הדבר שהסוכה באה להזכירנו שחייב אדם לזכור בעושרו את העוני, בימי תפארתו
את שפלותו, בגדולתו את מצבו כשהיה אדם פשוט, בימי שלום - את סכנת המלחמה, על פני היבשה - את סערות הים ובעיר - את המדבר. לפי שאין לך דבר שיש בו כדי לשמחנו יותר מאשר זכרון ימי הרעה בימי טובה מרובה ביותר.

הישיבה בסוכה באה איפא ללמד את האדם מידה טובה: שיהא שמח בחלקו. בתוך סוכה צנועה וקטנה ומסוככת ירק עצים בלבד – שם יקיים את מצוות השמחה בחג.

הסוכה נקראת גם "סוכת שלום", והיא מסמלת את הכמיהה לשלום האנושות כולה, ובחג הסוכות היו מקריבים, כשבית המקדש היה קיים, שבעים פרים, כנגד שבעים אומות העולם - כרמז על סוכת השלום בין ישראל לאומות העולם.