וישלחו כל העדה וידברו אל בני בנימן אשר בסלע רמון ויקראו להם שלום: וישב בנימן בעת ההיא ויתנו להם הנשים אשר חיו מנשי יבש גלעד  ולא מצאו להם כן: והעם נחם לבנימין כי עשה ה' פרץ בשבטי ישראל: ויאמרו זקני העדה מה נעשה לנותרים לנשים כי נשמדה מבנימין אשה: ויאמרו ירשת פליטה לבנימין ולא ימחה שבט מישראל: ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים  מבנותינו כי נשבעו בני ישראל לאמר ארור נתן אשה לבנימין: ויאמרו הנה חג ה' בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למיסלה  העלה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה: ויצוו את בני בנימן לאמר לכו וארבתם בכרמים: וראיתם והנה אם יצאו בנות שילה לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילה והלכתם ארץ בנימן: והיה כי יבאו אבותם או אחיהם לרוב לריב אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו: ויעשו כן בני בנימן וישאו נשים למספרם מן המחללות אשר גזלו וילכו וישובו אל נחלתם ויבנו את הערים וישבו בהם: ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא  איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו: בימים ההם אין מלך בישראל  איש הישר בעיניו יעשה.