אני, החתום מטה, מעיד בזה שלא אני המצאתי את מועד ט' באב. יש עמי בכתובים עדות מסייעת, שכבר בחודש אב תרצ"ד (1934!) נזף מורי, ברל כצנלסון, בי ובחברַי, מדריכי "המחנות העולים", על כי ערכנו טיול ומחנה ביער בן שמן בט' באב.

לתגובתו הפומבית קרא: "חורבן ותלישות", וברל פרסם את נזיפתו בעיתון "דבר", שהיה עורכו. לתגובות השליליות והחיוביות היה המשך מיידי במאמר שני, הנקרא "מקורות לא אכזב".

מתוך מאמר זה נהגנו להדפיס משך שנים רבות בשער הפנימי של הגדת הפסח שלנו, בביצועו הגרפי היפה של דוד אלף, את דברי ברל הנפלאים על פסח: "עם שומר משך אלפי שנים את יום צאתו מבית-עבדים" וכו'.
בקטע הבא מיד לאחר הגדרת חובת הזיכרון של פסח, כציווי חינוכי, באה קריאתו החינוכית לשמור על תשעה באב כעל יום אובדן חירותנו – מכל שכחה. "כי ביום זה ראה כל דור ודור וכל אדם בישראל, כאילו עליו חרב עולמו" --- את צריבת האש החינוכית ההיא נושא אני עמי מאז היותי נער...