אם קָצרה ידנוּ מהציל לקוּחים למות – אנחנו, המוּצלים, אחראים לשארית ישראל.
אין כתפים אחרות להטיל עליהן. אין גב להתחבא מאחוריו.

העובדה כי אותנו, הניצבים כאן, העלה גורל ישראל אל החוף – מחייבת. אי אפשר
שלא תחייב.

בגולה היה אדם מישראל מכװן פניו לקראת ציוֹן, בציוֹן חייב אדם מישראל לכוון פניו
לסוכת-ישראל הנופלת, הנופלת בכל מקום ובכל הדרכים.

בכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כמי שמכריע את הכף: ליציאת מצרים או
להארכת הגלות.

יהיו כל מעשינו מכוונים לקריעת הים ולקבלת שבים.