לא מתו מתי-מדבר, וגם מקום קבורתם ידוע. בין תל-חי וכפר גלעדי נקברו ששה מן הזרע ההוא! יהודים ויהודיות בחסד עליון. ואנו עומדים בתמהון לפני המחזה, המנבא מתוך דממתו: הנה גברים, שלא ידעו נסיגה, הנה צעירות נאמנות עד מוות. עוד יש כאלו בישראל. לא לבדם, כי זרועה כל הארץ ממטולה ועד מדבר סיני עצמות כאלה. ומה ההבדל בין אלה שנהרגו ונפצעו, לאלה שבמקרה עוד לא פגע בהם כדור? אותה רוח ניהלה את כולם, אותו שיר המרד של הדור הקדמון צלצל באזני כולם: "הננו ועלינו". הראש הכפוף מתוך אבל מזדקף בפני הוראה דוממת זו. עוד לא אלמן ישראל, לא יתום, לא עקר.

גם טל וגם מטר עליכם, הרי הגליל העליון, תל-חי וכפר גלעדי, חמרה ומטולה! אין דבר, לנו הייתם, לנו תהיו.