חנה, אם השבעה, הגיבורה המובילה את בניה לעקדה במלחמה על נאמנותם לעצמוּתם, היתה רשאית לומר לאברהם אבינו כאשר אמרה: אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות.

דור המצור והבִּצרון [ביצרון - מבצר או ביצורים], אשר קלט חיצים ולא נסוג, אשר לא הפקיר שום נקודה ולא נתן לפנות שום מקום ישוב, אשר בנה וביצר וכבש בעֶצם-מצור, אשר הוציא לחיי מגן בנים ובנות ונכדים, אשר העלה לחופי היישוב הנצור ספינות עולים הֶחָשִים להתייצב בחזית העבודה וההגנה, דור זה רשאי לומר ליוסף טרומפלדור ולאהרון שֶר, אנשי תל-חי: לא בִּיָּשְנוּכֶם.

לא ערירים הלכתם. באשר מצאה אותנו המערכה קיבלנו אותה וקידשנוּה.

לא תל-חי אחד קיימנו, אל כל הארץ הייתה לנו תל-חי. תילים חיים."

 

ברל כצנלסון, מבוא לספר "מאורעות תרצ"ו", יוני 1938.

 

את ההשוואה בין חנה שהקריבה שבעה בנים במעשה לעומת אברהם שהיה מוכן להקריב בן אחד כניסיון, ברל כצנלסון דורש על הקשר שבין מגיני תל חי שהתגייסו לשמירה על נקודה אחת, לבין הדור שעמד במאבק רחב הרבה יותר בתרצ"ו. אבל בניגוד לחנה ושבעת בניה, דור תרצ"ו אינו יוצא כשכבודו בלבד בידו. עמידת הגבורה שלו מאפשרת לו לקיים את כל הארץ כתילים חיים.

 

"והלב שואל: מה גורל נשקף לגבורה העברית עם חידוש חיי מולדת? הנזכה כאן לחידוש הגבורה החשמונאית, אשר גמולה לא רק במצפונה, כי אם גם בנצחונה?

"מדור לדור לא נשפך טהור מדם חורשי תל חי." אך לא כמורדים נואשים ולא כטרופי אינקוויזיציה מתים בארץ חורשים ומגינים. תוגת מותם היא תוגת שאול ויהונתן אשר ייסדו את חרות ישראל. בחייהם וגם במותם הם אומרים לנו: נחמו, נחמו עמי."

ברל כצנלסון, "ספר הגבורה", חלק א', טבת תשי"א

הדברים של ברל מהדהדים גם את האמירה של טרומפלדור. בניגוד למות הגבורה בשמירה על הכבוד בגולה, המוות על שמירת מפעל הבניה בארץ ישראל הוא מוות שיש לו משמעות ויש לו תוצאות לעתיד.