ל"ג בעומר חל בי"ח באייר והוא היום השלושים ושלושה (ל"ג) בספירת העומר ומכאן שמו. החג הוא חג של הילולה ושמחה בלב ימי האבל הנהוגים בתקופת ספירת העומר שבין פסח לשבועות. מקור החג איננו בהיר לחלוטין, אבל קיימות שתי מסורות שונות, הקשורות למסורות על תקופת מרד בר כוכבא ברומאים במאה השניה לספירה. משתי מסורות אלה התפתחו מנהגי ל"ג בעומר המוכרים לנו היום. המסורת המקובלת ביותר נשענת על המסופר בתלמוד.

 

אמרו: שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא... וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם... תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא... כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אמר רבי נחמן: אסכרה (מחלה קשה)

(תלמוד בבלי יבמות ס"ב ע"ב)

 

על פי המסורת שהתפתחה מן הטקסט הזה מקובל להניח כי תלמידיו של רבי עקיבא הם החיילים שהשתתפו במרד בר כוכבא כנגד הרומאים (132-135 לספירה). בתקופה שבין פסח לשבועות מתו כולם במלחמה, או במחלה (אסכרה). לכן הימים שבין פסח לשבועות הם תקופת אבל בעם ישראל. אבל בל"ג בעומר פסקה המגיפה, או לפי המסורת האחרת ניצחו חייליו של בר כוכבא בקרב, ולכן מקיימים בל"ג בעומר יום של שמחה לזכר אירוע זה. רבי עקיבא היה דמות מרכזית ונראה כי תמך במרד.

 

"רבי עקיבא היה דורש 'דרך כוכב מיעקב' (במדבר כ"ד י"ז) – דרך כוזבא (בר-כוכבא) מיעקב. רבי עקיבא כשהיה רואה את בר כוזבא (בר כוכבא) היה אומר, זה הוא מלך המשיח".

(תלמוד ירושלמי תעניות ד' ח')

 
בעקבות מרד בר כוכבא הוצא רבי עקיבא להורג בידי הרומאים, כאחד מ - "עשרת הרוגי מלכות". האגדה הידועה מספרת כיצד הפך רבי עקיבא, בעידודה ובתמיכתה של רחל אישתו, לרב וגדול בישראל ומורה של אלפי תלמידים: רבי עקיבא רועה של כלבא שבוע היה ראתה רחל בתו של כלבא שבוע שהוא צנוע ומעולה, אמרה לו: אם אתקדש לך תלך לבית המדרש? אמר לה: הן. נתקדש ולו בצנעא. שמע כלבא שבוע והוציאה מביתו והידירה הנאה מכל נכסיו. בימות החורף היו ישנים במתבן. היה מלקט התבן מתוך שערותיה.  אמר לה אילו היה בידי הייתי נותן לך ירושלים של זהב* (תכשיט לשערותיה) בא אליהו ונדמה להם כבן אדם וקרא על הפתח ואמר להם: תנו לי קצת תבן, שאשתי ילדה ואין לי במה להשכיבה. אמר ר' עקיבא לאישתו: ראי אדם זה שאפילו תבן אין לו. אמרה לו: לך ולמד בבית המדרש.  הלך וישב שתים עשרה שנה בבית המדרש. לסוף שתים עשרה שנה עמד וחזר לביתו והביא עימו שנים עשר אלף תלמידים. יצאו הכל לקראת, שמעה אשתו ויצאה אף היא לקראתו... כשהגיעה אצלו נפלה על פניה והיתה מנשקת רגליו. דחפוה תלמידיו. אמר להם: הניחוה, שלי ושלכם - שלה הוא.

(על פי ספר האגדה, ע' קע"ט)

*ירושלים של זהב - מכאן לקחה נעמי שמר את הביטוי לשירה הידוע.

 

האבל בתקופת ספירת העומר מסמל, על פי מסורת זו, לא רק את מותם של תלמידי החכמים אלא גם את אובדן עצמאות ישראל שכמעט הושגה כאשר בר כוכבא היה נשיא ישראל כשלוש שנים, טבע מטבעות וכנראה גם כבש את ירושלים לזמן קצר.

 

בימינו קיימת ביקורת רבה בחוגים שונים על המרד בטענה שהביא על העם קטסטרופה וחורבן. בעקבותיו, בעצם, חרבה הארץ והעם יצא לגולה בת 2000 שנה. בשנים האחרונות נחפרו באזור בית גוברין מחילות מסתור רבות ששימשו, כנראה, את צבאו של בר כוכבא. ההשקעה הרבה של בני זמנו של בר כוכבא בבניית המערכת התת קרקעית הזו מעידה על ההכנות הרבות שהיו לקראת המרד והשותפות של שכבות העם הרבות בהכנות למרד ובמרד עצמו. כן נמצאו בעת האחרונה במערות מדבר יהודה מסמכים ומכתבים שנכתבו על ידי בר כוכבא [שם הוא נקרא 'בר כוסיבא', ומכאן אולי השיבוש 'בר כוזבא' שמופיע באגדות חז"ל]. מכתבים אלה מעידים על עמדתו כמנהיג רב יכולת והשפעה בתקופה בה היה מנהיג המרד. נביא כאן איגרת שכתב בר כוכבא לקראת חג הסוכות, שבה הוא מצווה על אנשיו לספק לו את ארבעת המינים: שמעון (בר כוכבא) ליהודה בר מנשה. שלחתי לך שני חמורים כדי שתשלח עימהם שני אנשים... כדי שיעמיסו וישלחו למחנה אצלך לולבים ואתרוגים. ואתה שלח אחרים מאצלך ויביאו לך הדסים וערבות והתקן ושלח אותם למחנה, מפני הצבא הרב. היה שלום.

 

מרד בר כוכבא הסתיים במצור קשה על העיר ביתר בהרי ירושלים שהיתה הבסיס של הלוחמים. המצור הביא לחורבנה של ביתר ולחורבן אזור יהודה כולו. בעקבות מרד בר כוכבא נדד המרכז היהודי מיבנה שבשפלת יהודה לבית שערים ולציפורי שבגליל.

 

סביב המסורת על מרד בר כוכבא ועל חיילי בר כוכבא התפתח בעם ישראל במהלך הדורות בגולה המנהג של יום חופשה מלימודים בבתי המדרש, ויציאה של נערי ישראל אל הטבע עם קשת וחץ, על פי הכתוב בקינת דוד "ללמד בני יהודה קשת"

(שמואל ב' א', י"ח).